פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רפב:א

וה״ה בי״ט עט״ז מגילה כ״א א׳ במשנה י״א אכולהו קאי וי״א אדסמיך אשבת קאי דחמיר מכולהו ויתיר במנינא זיי״ן מוסיפין אבל לא בי״ט ויוה״כ עיין ר״ן. ושבת מנחה אף לרש״י אין מוסיפין אע״ג דלית ביטול מלאכה מ״מ ל״פ משום חול דקורין רק ג׳ ועוד לאכול סעודה שלישית כו׳. ועא״ר אות ה׳ ראיה ממגילה כ״ג א׳ לר״ע י״ט ה׳ שבת ששה יוה״כ שבעה ומוסיפין ודאי אשבת דסמוך קאי ה״ה לר״י מוסיפין בי״ט יע״ש וכוונתו לר״ע שבת קיל מיוה״כ ששה ואפ״ה מוסיפין בשבת ושוה ליוה״כ אלמא לא חיישינן להכי ה״ה ביו״ט מוסיפין. וי״ל דודאי שבת חמור מיוה״כ וטעמא דר״ע עונג שבת לא רצו להוסיף כ״א אחד וא״כ רשאי להוסיף בשבת יותר ואי דיהא שוה ליוה״כ מה בכך דקדושתו חמורה מיוה״כ ויוה״כ יום סליחה ולזכור ימי חלדו זיי״ן עשיריות תקנו שבעה אלא די״ל דלר״ע י״ט נמי מוסיפין דיוה״כ רשאי להוסיף על ז׳ מ״ל חד יתיר מנינא משבת או יותר וא״כ איך ערב ותני אבל מוסיפין כיון דלא אשבת לחוד קאי היל״ל חוץ מי״ט ש״מ דה״ה י״ט ה״ה לר״י כן. ועמ״א ד׳ ואי״ה שם יבואר ומ״ש הט״ז בשם הלבוש שמנהג שטות שאין מוסיפין על חמש״ה בשבת זו צ״ע בלבוש שלפנינו שאין מוסיפין על שבע״ה אמר שמנהג שטות מאחר שמוסיפין תמיד ה״ה האידנא אבל לומר חמשה לפחות בשבת שחל י״ט בו לא מצינו מי שאמר כן ואפשר טעם מנהגם דסוברים בשבת אין להוסיף יותר מעשרה כמ״ש בא״ז וא״ר ועיין לעיל ה׳ קריאת ס״ת דלא ליהוי הוספה יותר מפלגא מעיקר החיובא בשבת זיי״ן וכשקורא י״א הוסיף יותר ממחצה של חיוב ה״ה בשבת וי״ט כשקורא שמונה הרי יותר מחצי חיוב של י״ט ומ״מ טעם קלוש הוא מאד דחיובא בשבת זיי״ן יכול להוסיף עד עשרה ואין להאריך. ומ״ש הט״ז ב׳ פרשיות קורין בכל א׳ מחצה והרביעי קורא מא׳ ומשנייה שיהא שוה לב׳ פרשיות ואף שמוסיפין אח״כ הרבה וקורין בשנייה יותר אין בכך כלום כי עיקר רק שבעה בלבוש לא כ״כ אלא כה״ג צריך לחלק בשוה והט״ז חולק עליו יע״ש וכ״ה מנהגינו לקרוא לרביעי קצת מהסדר א׳ ומסדר ב׳ ומוסיפין הרבה קרואים בשני:

כתב התו״ש בשם התוי״ט (פ״ק דמגילה מ״ב) למה קורין בתורה בשבת ולא גזרינן שמא ילך אצל בקי ותי׳ התוי״ט יע״ש ובתו״ש תי׳ דלעקור לגמרי לא רצו כמ״ש בתקפ״ח בט״ז ה׳ ומ״א ד׳ יע״ש. ובזה יש להסתפק דשמא דוקא ד״ת אין כח בידם לעקור לגמרי הא ד״ס יש כח בידם לעקור לגמרי וצ״ע: