פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רעב:ג

דריחי׳ עט״ז וכ״כ המ״א אות ב׳ דמש״ה השמיטו המחבר דסמך על ר״ה ועט״ז א׳ שם ועל הר״ב קשה דכתב טעמיה חלא דשהכל והשמיט ריחי׳ חלא וטעמא חמרא דמקדשין עליו. והוי יודע שיין שנתערב בו שליש ממשקה תאינה וכדומה אני מסופק אע״ג דמברכין פה״ג כבסימן ר״ב ס׳א ומ״א ג׳ אם ראוי לקדש ומה שהביאני לזה ממ״ש הר״מ ז״ל פ״ו מה׳ איסורי מזבח ה״י גפן שהדלה על תאנה אין מנסכין אף דיעבד דנשתנה ריחו מה זבח שלא נשתנה כו׳ ה״ה לקידוש וריחי׳ חמרא לא נשתנה ע״י מעשה. שוב ראיתי שאין כאן ספק דקונדיטו״ן מקדשין עליו ומשמע אף שנשתנה טעמיה וריחיה ועס״ח וער״מ פכ״ט מה״ש הי״ד ובהשגות הר״א ז״ל יע״ש. והנה יש שמשימין מי דבש ביין למתק או משימין צוק״ר שם לדיעה שנייה בס״ח יש לאסור וער״מ פ״ה מה׳ איסורי מזבח ה״ב נתן דבש כל שהוא לקטורת פסלה ובפכ״ט מה״ש הי״ד נתערב טיפת דבש או שאור בחבית גדולה אין מקדשין עליו וגם מתקנין בסולת שיהיה צלול ומי פירות אין מחמיצין מ״מ סולת גופא חמץ הוא וכעת א״י מנלן דאפי׳ כ״ש בחבית גדולה דכי כל לרבות עירובו בשיש בו טעם או פחות מששים וצ״ע כעת: