פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רעא:יט

אם עט״ז מ״ש התוס׳ פסחים ק״ו א׳ ד״ה זכרהו ובריש נזיר ג׳ יע״ש ועמ״ש להסמיך לקידוש ד״ת אתה רואה לכאורה שחולק על המ״א א׳ וסובר בתפלה אין יוצא ידי קידוש ד״ת יע״ש. ולדינא פסק כמהרא״ש דאף דרבנן כל שלא עשה כתיקון חז״ל לא יצא וצריך לחזור ולקדש כל שהקידוש היה שלא כדין כמו כוס יין וכמו קידוש שלא במקום סעודה בסי׳ רע״ג סעיף ב״ג אבל כשהקידוש כדין ואח״כ אירע קלקול יתקן אשר עיוות ומש״ה נשפך צריך להביא כוס אחר ויברך פה״ג ויטעום ועמ״א אות ל״ב ואי״ה שם יבואר ועא״ר אות ל״ג. ומ״ש שאם יש לפניו יין א״צ פה״ג כבסי׳ ר״ט סעיף ב׳ ובט״ז אות ב׳ ומ״א ח׳ ואף אין אחרים עמו כל שהיה דעתו לשתות עוד יין שלפניו אין מברך פה״ג וטועם כך אבל בלא היה דעתו לשתות כ״א כוס קידוש פשיטא דחוזר ומברך וטועם יין אחר וכן נשפך זה הכוס אם היה דעתו שישתה עוד מה שעל השולחן או על הספסל א״צ לברך פה״ג שנית: ולענין אי קידוש על היין ד״ת או דרבנן מבואר במ״א א׳ וט״ז א״ב יע״ש וכאן אין להאריך: עיין שיטה מקובצת ביצה ד׳ ע״ב רב אסי מבדיל ומברך הבדלת י״ט ד״ת דלא כמ״מ פכ״ט והוא פלא בעיני ואי״ה ברצ״ד יבואר עוד: