פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רעא:יב

פרוסה עט״ז ג׳ טעמים יש א׳ כי היכי דתיתי הסעודה ביקרא דשבתא ב׳ זכר למן ג׳ שלא יראה בושתו עמ״א ך׳ ואות זיי״ן ולכאורה משמע דכאן פורס מפה רק ע״ג הפת לבד ובסעיף ד׳ פורס מפה על כל השולחן אבל מלת על גבי״ו משמע השולחן (פת משמע נקיבה משלי י״ז א׳ כ״ג ח׳) עמ״ש ברנ״ד ס״ה מזה וכ״מ בטור דפורס מפה כאלו אינו כאן וקאי אמ״ש בגמרא פסחים ק׳ ב׳ אין מביאין השולחן כו׳ ואם הביאו פורס מפה כו׳ ומפה תחת הפת שיהא שולחנו ערוך עיין לבוש ולטעם זכר למן א״ש בלא״ה והיינו בשבת וי״ט לא היה המן יורד עסי׳ רמ״ב ובא״ר אות י״ז כתב כשמקדש על הפת צריך להניח ידיו עליו כמו בכוס שנוטל בידו כבסי׳ תע״ג יע״ש אלא יכסה מקודם קידוש וכשמתחיל לקדש יגלה ויניח ידיו עליו יע״ש. והנה ברע״ד ס״א אוחז בידו כבסי׳ ר״ו ס״ד אוחזו בימינו כו׳ וא״כ ודאי יגלהו בהמוציא ואוחזו וטעם זכר למן ודאי די בשעה מועטת מכוסה ואח״כ מגלהו ומש״ה לא כתב הט״ז ונ״מ לטעם א׳ לאחר פה״ג רשאי לגלותו וכמ״ש המ״א ך׳ דגם לטעם זכר למן רשאי לגלותו מיד אחר פה״ג אבל המ״א כתב יקרא דשבתא ואי״ה שם יבואר: