פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רעא:א

לאכול עט״ז בחה״ר ברכות כ״ז ב׳ שמואל כו׳ ולא מיבעיא בזמן תוספת שבת ד״ת אפי׳ מפלג המנחה וי״ל דתוס׳ שבת זה לא הוי מ״ה כבסימן רס״א אפ״ה יצא ידי קידוש שמ״ע לקדש בכניסה או סמוך לו והרי ברס״ז ס״א מבואר כן והר״מ ז״ל אע״פ שסובר תו״ש אינו מ״ה עכ״פ אפ״ה כ׳ בפכ״ט מה״ש הי״א שיצא ידי קידוש מבע״י ולשון כמע״ט קשה קצת אבל ודאי קודם פלג המנחה לא יצא ידי קידוש על הכוס ואע״פ שהתפלל ערבית בלילה חוזר ומקדש על הכוס. ולענין אי קידוש על היין ד״ת או לאו עמ״א ח׳ ובתוס׳ פסחים ק״ו א׳ ד״ה זכרהו סיימו די״ל על היין ד״ת ולמטעם הוי דרבנן ועיין ר״ן שם ובהשגות הר״א פכ״ט משבת הלכה עשירי אף לכאורה משמע אף שמזכיר בתפלה מ״מ הקידוש הוי ד״ת יש לדחות ולומר קידוש דלילה עיקרו מ״ה כו׳ ומיהו כשהתפלל תפלת חול והזכיר שבת בלא ברכה דיצא ידי תפלה כבסי׳ רס״ח ס״ד אפשר ידי קידוש לא יצא דבעינן ברכה לקידוש היום שיאמר בא״י מקדש השבת ומה שהזכיר ותתן לנו יום השבת אפשר ידי קידוש לא יצא אף מ״ה. ונ״מ אי קטן מוציא כה״ג לגדול. ובלבוש משמע שזה הקידוש על היין מ״ה וזה י״ל דעת ר״ת בתוס׳ שם ק״ו ב׳ ד״ה מקדש דאין יין אין מקדש כלל דסובר קידוש על היין ד״ת הוא ומיהו למ״ש שם אליביה דבשכר חמר מדינה צ״ע ש״מ דלאו ד״ת על היין וע״כ יוצא בתפלה כמ״ש המ״א. ובנזיר ד״ת משמע יין דרבנן:

ויש לראות דנשים אין מתפללים ערבית דלא קיבלו עלייהו כבסי׳ ק״ו א״כ איך אנשים מוציאות אותם דרבנן לד״ת וזה טעות דא״נ יצא לגמרי מוציא מטעם ערבות ואף נשים כמבואר ויצוייר קטן מוציא גדול כשהתפלל ערבית ולא את האשה ולמ״ד קידוש על היין ד״ת אין מוציא וכן י״ל אסמכתא חשוב״ה כי הא הוי כד״ת ואי״ה בפתיחה כוללת יבואר עוד עיין אות י״ט אי״ה יבואר: