פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רסא:ב

ומערבין עט״ז שם כפירש״י ועמ״א ר״ס אות ג׳ וכפי הנראה דגירסת הש״ע בר״ס עשרתם הפרשתם חלה הדליקו הנר וכ״ה בלבוש השמיט ערבתם וכ״ה בש״ע של הנ״ץ ומ״ש שם דהמחבר השמיט ערבתם דלא נהיגין בי׳ א״כ אמאי הזכיר עשרתם דלא נהיגין ביה א״ו דבא״י נוהגין בזמן הזה עכ״פ מדרבנן כמ״ש המחבר בי״ד של״א ס״ב יע״ש וכ״ת מדרבנן יש שהות ביה״ש כמו דמאי הא ליתא דשבת קובעת מדרבנן ואפ״ה אין מעשרין ביה״ש ושאני דמאי רוב מעשרין כו׳ וכלי וולד הטומאה אפשר בימי טומאתו עמ״א שכ״ג אות י״א (בפרישה כתב ספק חשיכה אין מעשרין ודאי ואין מטבילין ע״י עצמו הא ע״י עכו״ם שיפריש מעשר ויטביל שרי אפי׳ הדלקת הנר מותר ע״י עכו״ם כו׳ יע״ש וא״י מעשר ע״י עכו״ם לא מהני בי״ד של״א ס״ל ומ״ש תרומה או מעשר) והסכים למ״ש המ״א ר״ס אות ג׳ דלכתחילה לא יסמוך עצמו בעירובי חצירות עד ביה״ש אלא אם שכח יכול לכתחילה לערב עירובי חצירות ביה״ש לא ע״ת וכ״כ הב״ח ברס״א ס״ג יע״ש ונתן תבלין לזה ג״כ דמסתמא בחד זמן נתנו חז״ל לשתיהם כא׳ ע״ח וע״ח שוב ראיתי דכוונתו להיפוך דודאי אז מותר לערב בפסק חשיכה יכול לסמוך לכתחילה ולהמתין עד ספק חשיכה אלא הואיל ע״ת א״א אלא עם חשיכה קבעו חז״ל לאמירה דע״ת ג״כ בזמן ההוא שלא ישכח אח״כ הואיל ומדכר חדא ולא אינך ומקשה שפיר בגמרא הא גופא קשיא ותיקן קושית הב״ח ברס״א ס״ג ועסי׳ שצ״ג בט״ז אות ד׳ ולשיטתיה כאן ושם ג״כ משמע דאף לכתחילה יכול להניח ביה״ש יע״ש וגם לתי׳ הב״ח ברס״א ס״ג מיתורא דמתני׳ נמי א״ש קושיית הט״ז שם ועתו״ש כאן ושצ״ג ולמ״ש א״ש. ומ״ש הט״ז ע״ת אין רגילין כ״כ עב״י וב״ח בפרט בדרין בין עכו״ם אין רגילין בע״ת ומש״ה השמיט המחבר בר״ס ג״כ ערבתם ע״ת וסובר ע״ח א״צ לומר עם חשיכה כמ״ש לעיל בזה:

בהג״מ כתב כו׳ עט״ז הגמ״י פכ״ג מה״ש אות ה׳ הביאו הר״ב לקמן שכ״ג ס״ז בהג״ה ומ״א י״ג בלא ברכה ולעיל כתבתי דביה״ש אפשר עדיף לטבול ע״י עכו״ם בלא ברכה דהוי שבות דשבות במקום מצוה ביה״ש אפשר לכ״ע לא גזרו. מ״ש בתשובת רש״ל ביא״ר ציי״ט דנזהרים הרבה הוי כצורך גדול יע״ש הביאו מ״א אות וי״ו לא מטעם מצוה:

בחדושינו שבת ל״ד א׳ כתבנו החילוק בין ע״ת לע״ח פירש״י הא אסמכיה אקרא וע״ח קיל טפי והנה מעשר וטבילת כלים יש לו שרש בד״ת מש״ה מחמירין ועיין מ״מ פ״ו מה״ע הי״ג דאין לבוא לבית הספק יע״ש ומכאן משמע דאסמכתא דיעבד שרי ולא אמרינן ביה ספיקו לחומרא ומיהו יש חולקין שם ועיין מהרש״א ז״ל ריש ביצה וספיקה אסורה די״ל אסמכתא מוקצה מש״ה החמירו בספיקא ואי״ה כשצ״ג ותט״ז יבואר זה וגם בפתיחה כוללת וכאן אין להאריך: