פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רנט:ג

מותר עט״ז כוונתו דכתב בגחלים לוחשות ע״י עכו״ם הא גחלים עוממות אף שהן סביב הקדירה ומטלטלן שרי דהוי כשוכח דלא הניח אדעת למיהוי שם כל השבת וכדעת בעה״ת בש״ע וכמ״ש כאן באות ב׳ דהקשה דברי המחבר אהדדי יע״ש ועא״ר כאן אות זיי״ן ולמ״ש א״ש. ובש״ע ס״ד משמע דעת המחבר כדיעה א׳ בסתם ועט״ז שם אות א׳ וצ״ע ואי״ה שם יבואר עוד:

ראיתי לכתוב בכאן קצת דיני שהייה והטמנה מרנ״ג ורנ״ד ורנ״ז ורנ״ט עם שבמ״א יבואר אי״ה עוד:

ראשונה צריך לברר בדין שהייה דנהג״ו להקל כסברא שנייה ברנ״ג ס״א כמאב״ד שהוא חצי בישולו (כבסי׳ רנ״ד סעיף ב׳ במ״א אות ח׳) אפי׳ בתנור דידן שאין גרוף וקטום מותר אם הוא מצטמק ורע לו ואם מצטמק ויפה לו בעינן כל צורכו כדעת רז׳״ל ושכן משמע ברנ״ג שם צריך לידע מה הוא מוי״ל או מור״ל וכן ברנ״ז ס״א במ״א ה׳ במוסיף הבל במוי״ל שרי דיעבד מה הוא מור״ל או מוי״ל. הנה הרא״ש ז״ל פ׳ כירה כתב לשון הרי״ף לפת״א תמרי ודייסא וכיוצא בהן מור״ל. וכרוב ופולין ובשר טרוף מוי״ל ובגמרא ל״ז ב׳ כללא כל דאית מוחא מור״ל בר מליפתא דאית ביה בישרא ולא בעי לאורחין מוי״ל הא לאורחין או דלית בישרא מור״ל (משמע אף דלית מוחא מור״ל באין בשר בו) ולפד״א מתאנים ותמרי ודייסא מור״ל ובל״ח א׳ שם כרוב ופולין ובשר טרוף מוי״ל עיין פירש״י שם ומים חמין מור״ל הם כמבואר בם. ואמנם ביצה צלויה או מבושלת יש בו דיעות כי במלחמות ור״ן כתב דביצים מוי״ל הוא מההיא דאמר התם ל״ח א׳ ביצים מצומקות מוי״ל היא אבל בירושל׳ פרק קמא דשבת הלכה יו״ד בשר בצל ביצה מצטמק ורע לו הוא כו׳ ולהשוות עם בבלי כתבתי ברנ״ד בט״ז א׳ ובחידושינו שבת די״ל ביצים מצומקות ביין וכדומה כההיא דפ״ק דחולין ו׳ אייתי לקמיה ביצים מצומקות ביין כו׳ הא לבדן מור״ל הם ועא״ר שי״ח אות יו״ד בשם מנחת כהן דכל שא״י בבירור אם הוא מור״ל ראוי להחמיר בו וכן לענין בישול בשי״ח ס״ד מור״ל בשר לח שרי אין בו בישול אחר בישול וכ״נ מהמחבר שם סעיף ח׳ יע״ש ובמ״א אות כ״ז: ואם יש בקדירה דבר שמור״ל ודבר שמוי״ל יראה דהולכין אחר הרוב מכ״ש דבר לח וקרוש הולכין אחר הרוב כמ״ש בא״ר שי״ח אות י״א בשם מ״כ והוא נלמד ממ״ש הב״י ברנ״ג בשם רי״ו בשם רבינו יונה דכל שרוב״ו רוטב ומוי״ל וקר אסור יע״ש וביארתיו ברנ״ג בט״ז אות י״ג ורנ״ד בט״ז א׳ ה״ה במוי״ל ומור״ל דהולכין בתר רובו וכל שהרוב מור״ל לא יחתה להפסיד תבשילו וכאמור דסתם רוטב מצטמק ויפה לו הוא כדאמרן כאן ואי״ה יבואר עוד בשי״ח:

וכל זה ממנהגא לא מעיקר הדין וכן אם הקדירה מגולה למעלה המנה״ג להקל כבסי׳ רנ״ג ס״א הא מעיקר הדין אם נוגעת הקדירה בגחלים יש להחמיר כדבעינן למימר אי״ה במ״ח בקיצור דיני שהייה והטמנה וא״כ אין היתר ברור כ״א מס׳ הר״ב ברנ״ד ס״א דהכי נהוג דבתנור טוח מדכר דכיר (הפרש יש בין וכן המנהג ונהגו ובין והכי נהוג משמע שיש לסמוך בפשיטות מסברא זו אף לקולא) וא״כ ראוי לעיין דוקא בטוח בטי״ט היטב יש היתר כפירש״י שבת ח״י ב׳ שריק בטי״ט וכן הר״ב בסימן רנ״ד ס״א ורנ״ז ס״ח בטי״ט הא סותמין בסמרטוטין הוה רק כתנור סתום בדף כך ולא מהני היתרא דמדכר כה״ג שהרי התוס׳ שם ד״ה ביורה חילקו בין היטב ואף לדידן מ״מ טיט בעינן כאמור. ועמ״א רנ״ז אות י״ט וא״כ טוב היה יותר בשלינ״ט שלנו ליתן סמוך לחשיכה דהוי חי אלא הואיל ונותנין לתוכו פשטי״ד (שקורין קוג״ל) וגם טומנין קדירה קטניות או טטרק״י וכדומה שהם קלי הבישול אין זה היתר כבסי׳ רנ״ד ס״ח ורנ״ז במ״א י״ט. ולהמחבר ברנ״ד ס״א סמרטוט אפשר שרי:

ובתנור טוח בטי״ט דשרי י״ל שלא בהטמנה הא הטמנה דהיינו שמכסין השאלינ״ט בגחלים כולה לא מהני בהטמנה טיט כמ״ש מהרש״ל בתשובה סמ״ך דהרי בהטמנה גזר גפת אטו רמץ יע״ש ומ״ש הר״ב ברנ״ז ס״ח דהטמנה דידן בתנור טוח בטיט שרי הרצון דלאו הטמנה הוה כיון שאין נוגע הקדירה בתנור וכמו שנראה ממרוצת דברי הט״ז אות וי״ו ומ״א י״ט וכדפרישית שם אבל בנ״ץ ס״ס רנ״ז כתב כיון שלא התירו אלא ע״י טיחה זכור הוא יע״ש (וראיה שכתב מסי׳ רנ״ד צלי ע״י טיחה י״ל דלאו הטמנה הוא רק שהייה ובשהייה ל״ג היכא דל״ש שמא יחתה משא״כ בהטמנה) ומ״מ בסתימת פי התנור ע״י סמרטוטין ליכא היכרא דלאו סתימא מיקרי. ובסמרטוטין ליכא איסורא לסתום דל״ד לרנ״ט ס״ז בהג״ה לטיט:

וכשחל י״ט ע״ש ראוי להקדים ולהטמין מבע״י השאלינ״ט שיתבשל עכ״פ כמאב״ד חצי בישולו מבע״י למ״ש המ״א בתקנ״ז דלדידן רק משום הואיל יע״ש. ולסתום פי התנור בטיט בי״ט ע״ש שרי עסי׳ תק״ז ס״ז. ובסמרטוטין ששורין בטיט וסוחטין המים וסותמין פי התנור בי״ט ע״ש י״ל דאסור דנהי דשרייה זהו כיבוסו ל״ש בסמרטוטין כאלו דמלוכלכין הם כמבואר בסי׳ ש״ב סעיף יו״ד במ״א אות כ״ב מ״מ סחיטה שייך בהו כמ״ש המ״א שם ובש׳א סמ״ו יע״ש א״כ טוב יותר בטיט מסמרטוטין כי שמא יסחוט דמקפיד על מימיו הוא שלא יהיו מרובים וזבים לתנור וכדומה וכיון שאפשר לסתום התנור בלי סחיטה תו לא הוה צורך אוכל נפש כ״כ וחיישינן שמא יבא לסחוט ואם אין לו טיט יתן הסמרטוטין מעי״ט למים ולא יסחטם בי״ט רק יתן כך סביב התנור ואף דהוה פ״ר לצורך אוכל נפש שרי אבל לא יסחוט בידים הואיל ואפשר בלא סחיטה וכאמור. ואי״ה בסימן ש״א וש״ב ותק״ג יבואר עוד בזה וכאן אין להאריך ועסי׳ רצ״ט בזה והנה י״ל דמוטב בסמרטוטין ולא יסחוט מטיט דמלאכה ד״ת ממרח עיין לבוש תק״ז ואם אפשר לשרות מעי״ט טוב ואם הוי פ״ר הסחיטה דלא ניחא ליה ואי״ה יבואר בש״א וש״ב עיקר דין הסחיטה בזה: ובהל׳ י״ט יבואר אי״ה אי י״ט הותר או דחויה: ג׳ דברים הם בחי בשר חי שרי לשהות כבסי׳ רנ״ג ס״א וירק וקטניות קלי הבישול אסור שם מ״א אות ד׳ ופירות שטובים מבושלים וחיין הוי כמאב״ד ושרי לדיעה שנייה ברנ״ג ס״א כבסי׳ רנ״ד במ״א אות י״ב:

הטמנה להמחבר ברנ״ג ס״א כל שנוגעת בגחלים ודבוק בהם אף שקדירה מגולה הוי הטמנה ואסור וה״ה בכל הדברים המוסיפין הבל הכין הוא לדעתו ע׳ חה״ר מ״ט קופה שטמן בה יע״ש: ומה הם הדברים המוסיפין הבל מבואר ברנ״ז ס״ג. ומדברי הט״ז רנ״ח למדנו חידוש מדבריו דאפי׳ חמין בכלי שני שיס״ב (וי״ל דוקא יס״ב) מוסיף הבל מיקרי אם מטמין לפי שעה וחילוק יש בין מטמין לזמן רב כו׳ יע״ש ומהו שיעורה שכתב הר״ב ברנ״ג ס״ח דבעינן דוקא שאין מגולה למעלה אי כוונתו דוקא שגם פי הקדירה מכוסה א״ד כל שכל הקדירה טמונה אף שפיה מגולה הטמנה הוי ומט״ז רנ״ח משמע כן ובחה״ר מ״ח א׳ בקופה כתב דאמרינן נוטל הכיסוי והן נופלות ודוקא אין מוסיף הבל הלמא אע״פ שפיה מגולה וכ״ת דוקא כולה חוץ מפיה כו׳ יע״ש משמע הכין: וכירה גרופה עמ״א רנ״ז וח״י די״ל כ״ש מתקרר ולט״ז ברנ״ח לפי שעה אסור. ומיהו כירה קטומ״ה ודאי אין מועיל בהטמנה ואפי׳ ישים קדירה עליה ריקנית וכדומה ויתן עליה קדירה ויכסה בבגדים אסור ול״ד לרנ״ג מ״א ל״ח התם שהייה הא הטמנה כ״ז שאש תחתיה ודאי מוסיף הבל הוא כאמור:

אשכחנא פתרי להטמין תחלה בשבת בדבר שאין מוסיף הבל שאם הטמין בתנור טוח בטי״ט בתוך הגחלים קדירה כולה כמו שעושי״ן לפעמים בשאלינ״ט דמותר דמדכר דכיר כבסי׳ רנ״ז מ״א י״ט וט״ז וי״ו וכמ״ש שם א״כ כשמוציא בשבת מתנור ודעתו מיד להניחו בכרים וכסתות שרי דזה לאו תחלת הטמנה הוא כבסי׳ רנ״ז ס״ד וכ״ש הוא ול״ד לרנ״ג ס״ב ט״ז י״ד ומ״א כ״ה התם בתנור לא הוי הטמנה כיון שיש אויר כו׳ משא״כ אם היתה טמונה בתנור בגחלים או דופן התנור קצרים ונוגעים יראה דשרי בזה וכדכתיבנא:

למ״ד כירה גרופה או אפר חם שאין בו גחלים הוי אין מוסיף הבל דמתקרר כו׳ מ״מ שייך ביה בישול ויצויר מ״ש ברנ״ז ס״ד שתוספת זה גורם להתבשל בכה״ג עמ״א י״ג. ויתר הדברים אי״ה יתבארו במ״א: