פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רנג:יג

אם עט״ז וכ״כ המ״א אות י״ט מדין בישול נגעו ביה וכ״כ הלבוש משום מבשל ויש לי הרהורי דברים בכאן והנני פורטם בעזה״י:

ראשונה צריך לברר איזו הוא בישול ד״ת ואיזו מדרבנן עסי׳ שי״ח בט״ז אות ג״ד י״א כמאב״ד רק מדרבנן וי״א לח נצטנן רק מדרבנן וא״כ נהפוך הוא אי בישול בשבת פחות ממאב״ד א״צ כדי שיעשו ואם כמאב׳ד כדי שיעשו להלבוש בשי״ח ס״א הביאותיו לעיל באות יו״ד ומאחר דכ״ש דרבנן הוא יש להקל גם י״א כל דעביד ישראל מעשה בידים אף דרבנן א״צ כ״ש ולא בעי כ״ש אלא עכו״ם או שהה כבס״א בהג״ה שנייה הואיל וממילא. ומהו נצטנן בלח הנה במ״א מ״ט ושי״ח אות י״ב יע״ש ומשמע נמי לח שהורק בכלי שני אף יס״ב תו יש בו משום בישול וכל זה מדינא אבל המנהג להקל אם לא נצטנן לגמרי כמ״ש בשי״ח סט״ו בהג״ה וכאן ס״ה בהג״ה: ומהו דבר לח הנה הב״י הביא בשם רבינו ירוחם בח״ג בשם ה״ר יונה כל שרובו רוטב וצונן ומצטמק וי״ל הוה מבשל גמור משמע כשמיעוט רוטב אין זה מבשל ועא״ר שי״ח אות י״א הביא זה בשם מ״כ והניח בצ״ע ובאמת הם דברי ה״ר יונה ולכאורה מראין הדברים כמ״ש הט״ז בשי״ח ד׳ דאף נצטנן בל״ח הוה מ״ה (וכמ״ש ה״ר יונה מבש״ל גמו״ר) מ״מ מלאכת מחשבת אסרה תורה וכל שנצטנן בלח ומרתיחו להצטמק וי״ל הוה בישול ד״ת ובמור״ל אין דעתי להצטמק יע״ש והיינו דעיקר הבישול הוא שמצטמק ולפ״ז שפיר הולכין בתר רובו דרובו רוטב מוי״ל הוא ומתכוין לצימוק והוי בישול ואם רובו יבש דעתו לצימוק כי מור״ל הוא ליבש. ועסי׳ שי׳ח בא״ר אות יו״ד בשם המ״ך דא״א בקיאין איזה מור״ל ועיין גמרא שבת ל״ח א׳ ובמ״כ לפת ותמרי ודייסא ומים חמין מור״ל והנה לפת שננו מייארין וריבין עינינו רואות שמוי״ל הוא ועיין ל״ז ב׳ לפד״א בדלי״ת וכצ״ל ברא״ש שם א״כ אם יש בהן מים אסור ועמ״א לקמן אות ל״ט ושם אפרש בעזה״י כי נראה אם יש רוטב ובשר יחד לרוטב מוי״ל ולבשר מור״ל כל שנצטנן ונאסר הרוטב כשחממו בשבת אף הבשר נאסר דבלע מאיסור ולא מיבעיא רוטב מים דהוי אינו מינו אף באיסור דרבנן צריך ששים כמבואר בי״ד וכחל הקילו שיהא מן המנין ואפי׳ צלי קדר ואין תימר דמיחל ובשר חד מינא בטעמא מ״מ אף באיסור דרבנן בלח ומינו צריך ששים וע״כ לא צידד הש״ך בק״ט ט׳ אלא יבש וכמ״ש בפריי שם אין מקומו פה. ואי״ה במ״א ל״ט אבאר זה:

ואמנם הדבר הקשה עלי הוא מ״ש המ״א לקמן אות ל״ו דנצטנן אף ביבש אסור דלא התירו אלא חזר״ה בשבת (באופנים המבוארים כאן דמותר) לא להניח לכירה לכתחלה בשבת וזה סותר לכאן וראיתי לתו״ש אות מ״ו הרגיש בזה יע״ש. והנה לי העני נראה שהפרש יש בין נצטנן לנצטנן לגמרי כי מחמת בישול כל שאין יס״ב או כלי שני יש בו בישול כמ״ש המ״א בשי״ח אות י״ב ומנהג״א הוא דמקילין כשלא נצטנן לגמרי כמ״ש הר״ב בשי״ח סט״ו לא מדינא כי כמה פוסקים אוסרים כל שאין יס״ב בל״ח ואמנם ביבש ונצטנן כל שהם קצת אפילו אין יס״ב שרי דלית ביה משום בישול הא נצטנן לגמר״י אסור דחזר״ה תנן לא לכתחילה וכל זה עליה אבל לסמוך אף נצטנן לגמרי כל שאין בו בישול מותר כמ״ש בשי״ח סט״ו מותר להניחו כנג״ד המדורה וכמ״ש המ״א שם אות ל״ח והוא ברא״ש פרק כירה דף מ״ם ע״ב יע״ש א״כ יפה כתב המ״א לקמן אות ל״ו שלא נצטנן לגמר״י דאז מדינא אסור אף ביב״ש ליתן לתוך התנור ממש ואי״ה לקמן יבואר עוד וכאן אין להאריך. מהו לח ויבש עסי׳ רנ״ד מ״א א׳ ושי״ח מ״א מ״ם:

ואכתי פש גבן לברורי דבר אחד והוא דהטמנה לא הוה כשהקדירה מכוסה בה ונוגעת בהםמכל צד הא בתוך התנור כו׳ לא הוה הטמנה מ״מ צריך לידע כירה באיזה ענין מוספת הבל או לאו והוא ברכ״ז סעיף ח׳ כתב המחבר אעפ״י שמותר להשהות ע״ג כירה שיש בה גחלים כו׳ מחמת א״ש שתחתיהן מוסיף הבל ואסיר והוא מגמרא מ״ז ב׳ קופה שטמן כו׳ משמע לכאורה הא אין תחת זה לאו מוסיף הבל הוא ואמנם בר״ן ר״פ כירה וברז״ה דרש״י פירש הטמנה וכירה קטומה מוסיף הבל ובחה״ר אף קש וגבבא משמע מוסיף הבל ואפשר אף גרופה מוסיף הבל ועמ״א רנ״ז ח״י ומ״מ כשאין יס״ב לאו מוסיף הבל מיקרי ול״ש גזירה דשמא יטמין ברמץ שאין יס״ב אין ראיה לבישול משא״כ הטמנה דגפת ואי״ה ברנ״ז יבואר עוד ועיין ס״ה בהג״ה יש מתירין בתנור שאפו מבע״י ומ״א אות ל״ה ושם יבואר אי״ה עוד בזה לענין כירה שאין יס״ב לענין חזרה בתוכה בשבת וכאן אין להאריך בזה:

מה הן מצטמק ויפה לו ומצטמק ורע לו עיין רא״ש פ׳ כירה ל״ו ב׳ לפת״א תמרי ודייסא מצטמק ורע לו וכרוב ופולין ובשר טרוף מוי״ל והוא בדף ל״ז ב׳ ודף ל״ח א׳ ושם נאמר לפד״א בדלי״ת תבשיל מתאינים אבל לפת״א בתי״ו אמרו שם מוי״ל וכצ״ל ברא״ש ועא״ר בשי״ח אות יו״ד בשם מ״כ לפ״ת ט״ס וצ״ל לפדא וכבר הגהתי לעיל כן יע״ש ודבר שאין מפורש בתלמוד אין לנו להקל בזה: