פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב כה:ו

להניח עט״ז עיין לבוש השיג על הב״י ואמר אמת להניח בקמץ דוקא אז שורשו נו״ח מנחי עין (ואין דגש בנו״ן) ולהניח בפתח הה״א (ונו״ן בדגש) ושורשו ינח מלשון הנחה ועזיבה ועיינתי במאיר נתיב (הוא הנקרא קונקורדנסיוס) בשורש ינח הנחה לא עזיבה ולכאורה הנחה טפי שפיר להניחם על זרוע ועל ראש משא״כ נו״ח מנוחה משמע מנוחה במקומן ושלא להלבישם. (יחזקאל מ״ד למ״ד הוא פסוק זה להניח ברכה יע״ש). העתק שאלה יע״ש. הנה להמחבר אין ספק כששח מברך עש״ר על מצות בפתח דקאי רק על ש״ר הרי״ף הוא בסוף ר״ה גבי שלא להפסיק בשיחה בין תקיעות מיושב למעומד. ובר״מ פ״ד ה״ד יע״ש ומ״ש דאין עושין מצות חבילות לא הבינותי דעל מ״ש אין חותמין בשתים ברכות מ״ט א׳ קאמר התם כן שוב ראיתי שנתכוין למ״ש פסחים ק״ב א״א ב׳ קדושות על כוס א׳ וע״ש רש״י ברכות ד״ה אין חותמין. והעלה דב׳ ברכות להניח ומצות קאי תרוייהו עש״י וש״ר ול״ש חבילות כי בכל א׳ מהתפלה יש ג׳ מצות א׳ בראיית התפילין ומה שכתוב בהם יציאת מצרים מופת על חידוש העולם ששינה הטבע ומשגיח בתחתונים (כמ״ש המפרשים ורמ״א ז״ל אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך ממצרים לא אשר בראתיך כי ראו הניסים מעין חידוש העולם ואש בתוך הברד הפכיים ושהוא מהוה הכל ופרעה אמר מי ה׳ רק שם אלקים המורה על הטבע כיון שבראו אין משנה לכן בי״ס ובשאר המכות אמר ה׳ הוא הצדיק הויה) שנית להניח על יד וראש לשעבד המוח והנפש עם הגוף וע״ז מברך עש״י ב׳ ברכות א׳ להניח ב׳ מצו״ת תפילין לזכור מ״ש בהן י״מ כו׳ ולכן מהראוי אף בשל״י לחוד יברך שתים ואין להפסיק ביניהן כי ב׳ ברכות קאי אתרוייהו. וסוף דבריו שי״ל מצות בחולם מאחר דב׳ מצות הן ומצות קאי נמי אש״י כמ״ש הטור כאן בב״ה א״כ יאמר לשון רבים ואף בש״ר לחוד דמברך שתים כשסח ואמר בחולם ל״מ להרז״ה כו׳ המעיין ברז״ה ור״ן סוף ר״ה הביאותיו אות ד׳ מבואר דסובר להניח רק אש״י ומצות רק עש״ר והמשמוש בש״י דצריך והי״ו תכיפה וכמבר״ך עש״ר שתים אבל עיקר הברכה להניח עש״י דתפילין כל זמן דממשמש מברך (עמ״ש במ״א ט״ו) אלא לדידן כ״כ והבן. ואם אין לו אלא ש״י לחוד מברך ב׳ ברכות וש״ר לחוד ב׳ ברכות ומצות בפתח דקאי רק אמצוה א׳ אראיית תפילין לזכור מ״ש בהן. ואנו אין לנו אלא דברי הרב בכא״ן דעש״ר מברך שתים ועש״י רק להניח גם על מצות. ואם בחולם או פתח הרשות או כט״ז ואחיו הגאון או כמ׳א אות ט׳ יע״ש ומעתה אם טעה ואמר על ש״י על מצות ובש״ר להניח לכאורה להשאלה ותשובה זו שפיר דמי וצ״ע. ועמ״ש ג״כ במ״א מזה אות י״א. וע׳ בשערי תפלה שי״ח להרב המדקדק הגדול מוה׳ זלמן בזה: