פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רמו:א

מותר עט״ז שבת י״ט א׳ ורא״ש ומ״מ פ״ו מה״ש הי״ו פירש״י כן לב״ש מלאכת ישראל בכלי ישראל הגיגית בע״ש ונעשה המלאכה בשבת אסור מ״ה לב״ש ומלאכת עכו״ם בכלי ישראל דרבנן ומש״ה בד׳ וה׳ הוה ספק דרבנן שמא לא יעשה בשבת ושרי ולדידן כב״ה שרי אף בע״ש דשביתת כלים שרי אף מדרבנן זה דעת המחבר כדיעה א׳ בסתם כר״מ ורי״ף שהשמיטן. ועב״ח ולא אבין דשביתת כלים לב״ש אף בקצץ ואף בשאלה ושלא מדעתו אסור ומחויב למחות ועיין בעל המאור בשבת י״ט וע״ז ט״ו י״א לב״ש שביתת בהמה נמי בד׳ וה׳ מותר ואין כן דעת הפוסקים ואי״ה בסעיף ג׳ יבואר בזה:

ודע למאן דמפרש בשבת י״ח א׳ לרב יוסף דשביתת כלים אף לב״ה אסור עב״ח כאן א״כ רב יוסף איך יפרנס ברייתא זו דאין משכירין כלים ע״ש לעכו״ם לפי׳ הרר״י באין עושין מלאכה שרי ובעושין דו״ה נמי אסור אף לב״ה וי״ל שעושים מלאכה ומינח נייחי כמו גיגית ולחי ותיקר׳ כו׳ דבל״ה שרי ודוקא כלי מחרישה וכדומה אסור לב״ה והתוס׳ שבת י״ט א׳ ד״ה לא תקנו זה בחלוק וטלית ועתו׳ י״ח א׳ ד״ה ולימא וע׳ נ״ץ. ומ״מ לפי הרר״י ל״ד מחרישה ה״ה גיגית רק חלוק וטלית שרי להרר״י. ומ״ש הט״ז בשכירות הואיל ויש ריוח לישראל נראה כשליח ומה״ט שאלה מותר. ומלבוש משמע שמב׳ חששות יאמרו שכר שבת הוא נוטל הואיל והוא ע״ש וגם חשש יאמר שלוחו הוא מש״ה אסור ומש״ה להשאיל שאין רק חששא דשלוחו לא גזרו בתלוש ואין מפורסם: ועסי׳ רמ״ד ורמ״ג כל דאיסורו מ״ע בדרבנן בחדרי חדרים מותר ה״ה זה בדר בישוב ומיהו חששא דבני ביתו יש כה״ג אם לא באין ב״ב אצלו עסי׳ רמ״ז בזה: