פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ריז:ב

וכן עט״ז ומ״ש שהטור במ״ש וא״א ז״ל לא חילק כ״כ הב״ח אבל הט״ז לא הונח לו בזה דבדף מ״ג שם לא הזכיר כלל הרא״ש מסינן ואדרבה הביא דברי הראב״ד דאם הוציא העצים במ״ב והיינו שלא סינן ממש וסינן לא הזכיר כלל ובהכרח מ״ש הטור וא״א ז״ל לא חילק היינו שלא ביאר בזה ולמה כאן הוקשה לו על הרמב״ם ותי׳ הט״ז ורש״ל דהתם לאו לריחא עבידא עב״ח ומשמע אם נוטל השמן רק להריח בו מברך ופרישה כתב בשמו דריח שאין עיקר ולאו לריח עבידא בטל הוא א״כ אף כשנטלו להריח לבד אין מברך בו אבל המחבר הניח בספק לעיל וכאן הסכים שאין מברך תי׳ הט״ז ועמ״א רי״ו אות י״ג. ומ״ש בקצת בעלי בתים כו׳ קשיא לי דכיון דנוטל בידו ומכוין להריח אע״ג דלא נעשה להריח נמי מברך כמ״ש הט״ז ברצ״ז אות ז׳ עמ״ש באות א׳ וכלים המתגמרין מריח בהם כך לז״א הטור דנעשים להריח ואף לרש״ל שכתב בשמן שסינן דבטל לגבי השמן י״ל כאן לא בטיל לכלי גם כתב דמהרש״ל תי׳ כעין זה והוא תי׳ בפשיטות וצ״ע ולענין בשמים מ״ש ביש לו כלי קלוט מריח מריח להשיב הנפש בלא ברכה אבל שמן מסונן או כלים המוגמרים לדעת הט״ז לא מריח דשמא צריך ברכה ונהנה מעל משא״כ לב״ח ומ״א ברי״ו אות י״ג יע״ש: