פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רטז:ב

כמו המוסק עט״ז עמ״א אות ב׳ ופר״ח בשו״ת סי׳ י׳ הביא הא דחלב קרוש יע״ש ופ׳ אין מעמידין דבש אי ערובי מסרי סרי יע״ש האריך והסיר המוס״ק לתת בתבשיל דעפרא הוא. ומיהו ליתן בתבשיל יותר מס׳ אף דלטעמא עבידי י״א שאסור רק מדרבנן ובפריי לי״ד בפתיחה לה׳ תערובות כתבנו בזה תו הוי ספק פלוגתא דרבנן ולקולא. ואין מבטלין איסור לכתחלה דרבנן הוי עש״ך י״ד צ״ט אות ז׳ ופריי שם ועוד אני אומר באולי דאף למ״ד דעבידא לטעמא מ״ה לא בטיל (עפר״ח י״ד צ״ח) מ״מ ממ״נ אם בתר מעיקרא אזלינן בטל הוא כי שם אין לו טעם בששים ועתה נהפך וסגולה טבעיית לבושם ונותן טעם הרבה מ״מ טעם זה לא אסרה תורה בשלמא גון הדבר אסור דכיון שנאסר פ״א לא יצא מאיסור הראשון משא״כ טעמא כאמור וליתן לכתחלה אין מבטלין איסור הוי דרבנן עמ״ש במ״א ג׳ מזה: