פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רטו:ג

ועונים עט״ז ברכות נ״א ב׳ במשנה עונים אחר ישראל ולא אחר כותי עד שישמע כל הברכה ובירושלמי עכו״ם עונין אחריו והיינו אף שלא שמע כל הברכה דבשמע אף מכותי והמחבר כתב כותי אין עונין היינו לאחר שגזרו ומשמע עכו״ם ג״כ בשמע כל הברכה אין עונין ועי׳ ר״מ פ״א מה״ב הי״ג יע״ש והר״ב הגיה עכו״ם עונין בשמע כל הברכה ועדיף מכותי (דעשאום כעכו״ם לגריעותא לא למעליותא עב״י) ומ״מ בירושלמי משמע אף בלא שמע כולה עונין בעכו״ם עב״ח ולזה תי׳ הט״ז דפשטא דמתני׳ משמע דעכו״ם אין שוה לישראל דאל״כ היה כוללם יחד וז״א אלא דאל״כ היה לומר עונין אמן אחר עכו״ם ולא אחר כותי אא״כ שמע כל הברכה ש״מ דעכו״ם לא והא דלא כללינהו עם כותי א״צ דכ״ש הוא מכותי אף קודם שגזרו היה הכותי חשד יותר דאין רגילות עכו״ם בכך עב״י. ובחדושינו הארכתי וכאן אין להאריך. כתב הלבוש בס״ג גדול א״י בעניית אמן מפי קטן בר חינוך וא״י דזה להתוס׳ במגילה ואנן בקפ״ו קיי״ל דקטן מברך לאביו אע״ג דהוי רק דרבנן ולבוש שם כתב כשאכל קטן כ״ש היינו דלא ליהוי תרי דרבנן ועמ״א קפ״ו וצ״ע וע׳ עט״ז ז׳ בשם לחם רב כתב ג״כ דא״י גדול בברכת קטן וא״י למה וצ״ע: