פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רט:א

לקח עט״ז הר״מ פ״ח מה״ב הי״א כתב שכר או פה״א וסיים פה״ע או תבשיל דגן וסיים המוציא אין מחזירין אותו ובלח״מ שם פירש דבתשובות שהשיב לחכמי לוני״ל הביאו הכ״מ פ״א מק״ש ה״ח בשכר היוצא מגפן (א״י לי מלאכתו ודינו שהכל ועסי׳ ר״ב סי״א) דלא הוי שקר דיוצא מגפן הוא וכן פה״א מיירי באפשר באותן פירות שגדילין על עץ ובחורף ליתא לעץ וכן דגן נמי לחם מקרי אע״ג דלא יצא הואיל ותחלת הברכה עד מלך העולם היה דעתו לומר כהוגן ולסוף לא אמר כ״כ שקר יצא ול״ד למעריב אחר ששקר אמר יע״ש אבל הכ״מ שם וב״י כאן פי׳ דל״ד אלו ה״ה באמר היפוכו ממש כל שמחשבתו היתה כראוי יצא ולהר״מ עיקר ההתחלה מדלא כתב דין דגמרא יע״ש בכ״מ פ״א מק״ש דלא כלח״מ פ״ח מה״ב דלר״מ מספקא ליה אלא עיקר התחלה בין לקולא ולחומרא ולכן הוסיף כאן מים כו׳ אע״פ שסיים בשקר ולא נזכר תכ״ד אין מחזירין אותו הא התחלה בטעות אע״פ שסיים כהוגן לא יצא להר״מ וי״א מהיפוך להיפוך דבעיין לא נפשטא ולקולא ומפרשים דסיים כהוגן אלא התחלה טעה ולקולא הא דין א׳ לחומרא כיון דאומר שקר וכמ״ש הר״א ז״ל בהשגות ובס״ב מיירי בידע דלא ידע להר״מ לא יצא וקמ״ל המחבר דכה״ג אף לי״א יצא ולכ״ע יצא בדעתו על מים וטעה וסיים פה״ג שהנ״ב יצא וכ״ש אם הקדים שהנ״ב ואח״כ פה״ג דכבר יצא בשנ״ב כו׳ ומלבוש משמע דבס״ב קאי לי״א בס״א. ומ״ש היפך וכתב אחר הכל דעת הרמב״ם יע״ש. ולהלכה פסק כי״א וכ״פ המ״א אות א׳ ומשמע אף שכר גפן וג׳ חלוקות שהביא הר״מ ז״ל אפ״ה כל שהוציא שלא כהוגן לא יצא ובמ״א אי״ה אבאר עוד: