פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רו:ו

בירך עט״ז לא הבינותי זה דבב״י כאן כתב ממש כמ״ש בכ״פ פ״ד מה״ב הלכה י׳. ומוכרח אני להעתיק הירושלמי ומה שיש לפרש בו:

גרסינן בירושלמי פרק כיצד מברכין בהלכה א׳ (הביאו הב״י) רבי זריקן א״ר זעירא בעי אהן דנסיב תורמסא ומברך עליו ונפל מידיה מהו מברך עליה זמן תנינות. מה בינו לאמת המים. אמרי תמן לכך כיון דעתו מתחלה ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה. תני ר״ח אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. א״ר חייא ברוזה הדא אמרה אהן דנסיב עיגולא ומברך עלוי והוא לא אתא לידיה צריך מברך עלוי זמן תנינות עכ״ל. ויש בו לפרש שלשה פירושים הא׳ הוא פי׳ הרא״ש הביאו הב״י דבעיין נפשטא דתני ר״ח אין מברך עד שיפרוס שמא תפול כו׳ א״כ מבואר דאהן דנסיב תורמסא ונפל צריך ברכה זמן תנינות וז״ש ר״ח ברוזה הדא אמרה היינו דנפשטא בעיין וא״צ לעשות כלומר. השני הוא פי׳ שיבולי הלקט בשם רב ניסן גאון דבעיין לא נפשטא ואפ״ה פסק לחומרא כתיקו דאיסורא לחומרא (ולא ידענא דברכות דרבנן ואדרבא יש חומר לא תשא עסי׳ רט״ו) ותני ר״ח אין מברך עד שיפרוס הוא ענין בפ״ע משום הפסק וא״ר חייא ברוזה הדא אמרה עיגולא ולא אתי לידיה שנתעכב (יותר מכ״ד) צריך לברך זמן תנינות השלישי הוא פי׳ הב״י דתני ר״ח שאין מברך עד שפורס שמא תפול הפרוסה ונפשטא בעיי׳ דתורמסא ור״ח ברוזה אמר הדא אמרה הדין דנסיב עיגולא ומברך עליה והוא לא אתי בידיה מברך תנינות הוא ענין אחר דיש ללמוד מזה במה דנסיב עתה עיגולא (עיגול דבילה וכדומה) ומברך עליהם כלומר כבר בירך והוא (העיגולא) לא אתי לידיה בשעה שבירך צריך לברך תנינות בשעה שהובא לפניו והיה האמור כאן בס״ה אין מברכין עד שיביאו לפניו. וצריך לעשות לפי׳ זה כלומר יע״ש. וא״י איך יליף זה מזה ולומר דשקולים הם מנלן ואפשר דה״פ דמדתני ר״ח אין מברך כו׳ ונפשטא בעיין וע״כ אמת המים יש לחלק דהתם לכך כיון וממילא כיון דמוכרח אתה לחלק בכך נאמר דכ״ז שאין לפניו מברך שנית ואמת המים לכך כיון כי יודע שמים ראשונים בשעה שבירך ילכו להם ויודע ששניים ודאי יבאו כך נראה לפרש. ואף שהמחבר בס״ת הביא דברי שבולי הלקט א״כ מנא לן לפרש תו כבס״ה עי׳ דרישה י״ל דלעיל לכתחלה אמר דיעבד אין חוזר ומברך שנית כמ״ש המ״א ד׳ ולכתחלה סברא הוא ולא מירושלמי מפיק לה דההוא לענין שאין מברכין עד שיביאו לפניו ודיעבד חוזר ומברך ואף אם כיון דעתו מתחלה על פירות אלו ששלח שליח לשוק שמא יארע אונס ולא יביאו לו עב״י. ושמור זה כי תצטרך עוד לזה באות ח׳ ט׳ כדבעינן למימר שם אי״ה ועסי׳ ק״מ במ״א ד׳ ומש״ה לא הכריע שם דשתיקה לא הוי הפסק מטעם תורמסא וי״ל יע״ש היטב: