פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רה:ה

אבל עט״ז דבריו בנויין על אדני האמת והשכל דבר״ב ס״א הכל הולך אחר רוב ובאות ט׳ הקשה הט״ז א״כ ירקות במים המים הרוב ותי׳ שם דמים לא חשיבי ובטילי לגבי טעם ירקות ויש תבלין לזה דאין להם טעם מעצמן הילכך טעם הירק שבהם העיקר אע״פ שמים רוב משא״כ יין בשכר וכדומה אע״ג דנרגש הטעם מ״מ הרוב יש לו טעם בפ״ע ומעתה בשלם עם בשר המים מקבלין טעם טוב מבשר תו בטילי טעם הירקות במים הרוב הואיל ויש בהם במים טעם טוב מבשר והוליד דין מזה אם בשלם ירקות בחומץ ובאשר״ט טעם בפ״ע הולכין אחר הרוב החומץ והבארש״ט ואפילו בישלם עם בשר המשקה זו מברך כברכת המשקה שהוא העיקר. והשתא אם בארש״ט זה מרוט״י ריב״ן שקורין בארקי״ס פה״א הבארש״ט (שלא בתוך הסעודה ועל הבשר שהכל) מימי סובין שהכל אפילו מקמח דחטי ושערי שהכל עסי׳ ר״ח ס״ה. וחומץ של יין לכאורה אם בשלו עם בשר וממותק בשתי״ה פה״ע וטעות הוא דחומץ ברכתו שהכל דלא נטעי כו׳ ונשתנה לגריעותא עמ״א ר״ד אות י״ב וצ״ל דאמשקה בארט״ש קאי מרוט״י ריבי״ן ומינה כשמשימין בקדירה בשר וירקות בלא מים צלי קדר ונפלט הרבה מים מירקות י״ל מברך פה״א על המים של ירקות דלא בטילי ברוב ומעט שומן שנפלט מבשר. ועמ״א ה׳ ואי״ה שם יבואר: