פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רד:ג

ונובלות עט״ז. לכאורה דבריו תמוהין ובחידושינו ברכות מ״ב הקשינו בזה ובא״ר ר״ב אות י״ג העיר בזה דודאי נובלות דברכות הוא בושלי כמרא ונובלות תמרה דפ״ק דדמאי התם פליגי ח״א תמרי דזיקי ומסיק בקושיא למ״ד בושלי כמרא. ומ״ש הט״ז לל״ק נמי תמרי דזיקי שהכל קשה דבר״ב ס״ב שאר אילנות משיוציאו הוי פירי ופה״ע ומש״ה מסיק דברכות כ״ע מודים דבושלי כמרא ששרפים התום ונתקלקלו ואשתנו לגריעותא והוי כטובים יותר חיין דמבושלים שהכל וכמ״ש המ״א בר״ב אות כ״א יע״ש ועל הטור לק״מ שפירש שאין נגמרין על האילן היינו לעולם וז״ש בושלי כמרא שאח״כ נותנן במחצלאות או בחמה ונגמרין ע״י החמה הוי כסופי ענבים שהכל בר\בכ ס״ט וז״ש הב״י על רבינו ירוחם שלא נגמר בישולו משמע דאלו היו עומדים באילן היו נגמרים וז״א דא״כ פה״ע מברך בשאר אילנות משיוציאו וז״ש אין ענין לשלא נגמר בישולם עדיין. ובפרישה ראיתי שמפרש דהשגת הב״י על רי״ו שמפרש דנובלות שלא נגמר עדיין בישולם שהכל וז״א דאף שנגמרו עתה ע״י השמש לאחר שנפלו אפ״ה שהכל. ולפ״ד הב״י בטור בר״ד ובש״ע ג״כ בשלום ושרפום החום היינו אח״כ נגמרים ע״י חום השמש ומלשון שרפום החמה משמע טעמא דנשתנה לקלקול ואין ראוי לבישול באילן אלא דחמה קלקלתם וכ״מ בפירש״י כמ״ש המ״א בר״ב אות כ״א. ועד״מ כאן הקשה כן דהב״י היה להקשות על הטור כן וכבר כתבנו בזה. ואמנם דלא לשויי׳ לאדונינו הט״ז ז״ל ח״ו ככותב דברים שלא בהשגחה כתבנו בחדושינו ברכות מ״ב י״ל דלכתחלה היה סובר שפירות תמרי דזיקי שנשרו קודם גמר בישולן דאי לאחר גמר בישולן מאין הרגלים לומר שהכל ופריך מהמי״ן קללה דמי״ן לאו קללה הוא אלא שהשירן הרוח כו׳ אבל לבתר דמסיק בנובלות תמרה של דמאי פליגי והיינו תמרי דזיקי שאין מתבשלות לעולם דאי הרוח השירן והפקר הוא מנא ידעינן זה בלוקח מע״ה ואין ניכר ש״מ תמרים שאין מתבשלות לעולם וניכרים המה וקורא תמרי דזיקי כי אין נלקטין רק מניחן באילן והרוח משירן שאין חשובים דאי שלא נגמר עדיין בישולם נובלות כזו אף ודאי אין מתעשרין באפשר עי׳ מעשרות פ״א מ״ב בר״ש בשם ירושלמי יע״ש ולפ״ז ה״ה נובלות דברכות מצי איירי כה״ג וכסופי ענבים דמיין בר״ג ס״ט שהכל ומין קללה שפיר דמין זה אין מתבשלת לעולם וקאמר למ״ד הך דדמאי תמרי זיקי הוא א״ש דברכות כולל תמרי בין זיקי ובין בושלי כמרא כו׳ ותוכן כוונתינו דס״ד דתמרי זיקי הוא שהשירן הרוח קודם שנגמר בישולן קשה פה״ע כו׳ משא״כ למאי דמסיק בדמאי בהכרח רמי ומדכר אנפשיה דהיינו שאין מתבשלות לעולם וכמ״ש הטור וז״ש הט״ז מתחלה שלא נתבשלו על האילן ואח״כ כתב דזה המין אין יכול להתבשל על האילן. ועדיין צ״ע. והעולה לפ״ז כי הט״ז הקשה על הב״י למה לא כתב נובלות שאין מתבשלות לעולם ושזה הוא הפי׳ ברי״ו והנה י״ל אמת שסמך על סופי ענבים וברי״ו משמע שלא נגמר עדיין ועש״ך י״ד רצ״ד אות ה׳ האריך ובחדושינו הארכנו בזה: