פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב רד:טז

לפיכך עט״ז יש בכאן מקום עמוק ואבאר בעזה״י כפי דעתי הענייה. סעיף זה ל׳ הר״מ ז״ל פ״ג מה״ב בהלכה ו׳ המעיי׳ בד״מ כאן אות ג׳ ממרוצת לשונו משמע דמפרש דר״מ כטור סובר שחולק אחריו בוורדים וחבושים כתושים דבש עיקר ומברך שהכל ואגוז (ר״ב סי״ג) שלם הוא וניכר. והומלתא (ר״ג ס״ז בשמים שחוקים) דלטעמא עבידא ולא בטיל כדאמרינן שאור ותבלין לטעמיה עבידי (חולין ו׳ תערובות דמאי לא גזרו הא שאור ותבלין חושש כבעיניה דמיא) יע״ש ומפרש הד״מ גם בר״מ כן דסובר כן ושלפ״ז יצא לנו ג״כ דין בשמים שחוקים בפירות נברך על הבשמים ג״כ כ״ן עכ״פ לזה כתב הד״מ דוקא כמו הומלתא דהם עיקר ורוב משא״כ בשמים במרקחת הם המיעוט. אע״ג מהראיה דחולין יראה אף הם מיעוטם מ״מ הטור הביא לדוגמא ולפ״ז יהיו דברי המחבר סתורין דסי״א כתב וורדים וחבושים כחביריו של הטור דהם עיקר ומברך על וורדים פה״א ועל של עץ פה״ע איך הביא ל׳ הר״מ ז״ל בסי״ב והר״ב מדשתיק בסי״א אודויי אודי ליה להמחבר (עמ״א כ״ב ור״ב י״ח ותבין) ואיך זיכה שטרא לבי תרי אמנם כאן נאמר דחזר מד״מ ומפרש דברי הר״מ כחביריו של הטור. ומ״ש הר״מ כדי ליתן טעם בתערובות כאלו אמר ליתן טעם התערובות (ז״ש ה׳ במקום ב׳) וכ״א כדיניה בשאר מינים אזלינן בתר רובא וורדים וחבושים כתושים הם עיקר שהם הרוב ועיקר אכילה ודבש טפל ומברך על הוורדים כו׳ ובחלב חטה דהוא מה׳ מינים וחשיב המיעוט כרוב כבסי׳ ר״ח ס״ב כל שאין נדבק ממילא אף דבש רוב וחלב חטה מעט כל שנותן כדי לאכול שניהם יחד החלב חטה והדבש תו חלב חטה עיקר ומברך במ״מ ודבש טפל וכפי זה נבין דברי הכ״מ בפ״ג ה״ז שם שכתב דר״מ כחביריו של הטור וראייה מחלב חטה יע״ש ושו״ת לחם יהודה למהרר״י עיא״ש ז״ל האריך ולי העני י״ל מדכתב חלב חטה לדבק הא לאכול אף שחלב חטה מעט הוא עיקר ולא עדיף חלב חטה מעט משאר מינים הרוב ולטור הדבש עיקר אף ברוב משאר מינים ה״ה חלב חטה ש״מ כחביריו של הטור סובר. ומ״ש הכ״מ שם וליתן טעם הדבש נטה קצת מדרך הט״ז והבן זה ולפ״ז בצל לתוך התבשיל יודה הר״ב דבטל במיעוטו הוא ונתכוין במ״ש טעם וממשות וחשוב היינו שיהיה הרוב או חמשת מינין מעט ולאכילה לא לדבק ודלא כמ״א כ״ה הבין בדברי הר״ב פי׳ אחר לחלק בין ממשות קיים אף הוא הואיל ולטעמא לא בטיל ואי״ה שם יבואר עוד:

בדברי קדשו של הלבוש ראיתי דברים קשים להבינם כתב על הגהות רבו (רמ״א) והא דנותן לטעם דוקא שיש ממשות ודבר חשוב כזנגבי״ל שחותכין חתיכות גדולות בדבש וכה״ג אבל בשמים שכותשין דק דק בטילין במיעוטן והומלתא יוכיח צ״ל דהומלתא רובו זנגבי״ל והוא ז״ל חילק בין מיעוטו אם הוא ממש וחתיכה גדולה אף שדבש רוב מעט הזנגבי״ל עיקר הואיל ולטעמא אבל דק דק כו׳ וזהו באמת כוונת והשגת המ״א בכ״ה א״כ בצלים נמי ושם יבואר אי״ה:

בהפר״ח בחלק או״ח בסוף הספר תשובה סי׳ ח׳ (בספר מים חיים) האריך בענין המלבין שלוקחין תירוש ומרתיחין ומעט קמח ומתעבה אע״ג דמעט קמח לאו לאכילת קמח מכוין כי אם להטעים התירוש שיהיה טעם טוב ולא לדבק מברכין במ״מ והביא דברי הר״מ פ״ג מה״ב ה״ו ויהיה הפי׳ אם נותן טעם בתערובת ממש שהתירוש מרובה וקמח מעט ולא לאכילת הקמח מכוין כלל רק להכשי״ר ולהטעים התירוש לא לדבק תו מברכין במ״מ ומט״ז כאן אין נראה כן רק שיהא המעט ההוא ג״כ לאכילה ומש״ה כתב ה׳ במקום ב׳ כדאמרן וצ״ע בזה ואין להאריך ואי״ה בר״ה ור״ח יבואר עוד: