פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב ר:ב

עד עט״ז אולי כוונתו למ״ש הטור פירש״י ברכות מ״ה ב׳ א׳ מפסיק לשנים עד הזן שהוא ברכת הזימון כר״ש מ״ו א׳ והא הטור פוסק כרא״ש אביו ז״ל דהזן לאו מברכת הזימון הוא ויחיד אומרה יע״ש והט״ז ז״ל תיקן זה דרש״י מ״ו א׳ פירש כן לר״נ עד היכן ברכת זימון מיקרי דיחיד אין אומרה אז נברך אבל ר״ש סובר זימון מקרי ואף שיחיד אומרה הזן אפ״ה צריך להמתין עד שיגמרו הזן הואיל ולא מזכיר שם בה מיהא ניכר שהפסיק משום ברכה (משא״כ בעשרה שמזכיר השם אף לר״ש די עד נברך וכדבעינן למימר לקמן בט״ז ומ״א אי״ה) וא״כ א״ש מ״ש הטור שהוא מברכת הזימון לאו ממש דהא יחיד אומרה אלא דצריך להמתין וכן כוונת רש״י כתוס׳ עי׳ ד״מ וב״ח ושאר אחרונים ז״ל: