פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קצח:א

וה״ה עט״ז. תיקן קושיית הב״ח דפשיטא הוא ועין נ״ץ דקמ״ל דאע״פ שהיה מתחלה ועד סוף עונה תרתי על נברך אומר ברוך הוא ומבורך שמו לעולם ועד ועל העונים אמן דל״ת דוקא כשבא בא׳ מהם יע״ש. ומ״ש ברוך הוא בש״ע ליתא ובלבוש העתיק הוא עא״ר א׳. ועי׳ פרישה טעם כפל ברוך ומבורך שלא יאמר לבע״ה מברך. ולענין אמן הנה המתבאר מדברי הלבוש דהמברך אומר נברך והם עונין ברוך והמברך אין עונה אחריהם אמן דכיון דיאמר אח״כ ברוך למה יאמר אמן עתה שמאמין בה והא מיד יכלול עמהם בברכה זו ולאחר שאומר המברך ברוך אין עונים אחריו אמן כדי ליתן לב ולצרף ברכת הזן יע״ש והבא לשם כשהמברך אומר ברוך יענה ג״כ אמן. ולפ״ז בברכו שבישתבח וברכת התורה דהמברך אומר ברכו ועונים ברוך וחוזר ואומר כו׳ א״כ המברך לא יאמר אמן בתר העונים אבל העוני׳ יענו אמן בתר המברך כשחוזר ואני מסופק די״ל הואיל והם ענו ברוך ה׳ המל״ו תו לא יענה עוד אמן דכבר מאמין ובירך כך. ודעת הט״ז שאף כשבא לאחר שאמר המברך ברוך אין עונה אמן וכ״ש שאין הקהל עונים אמן אחר הש״ץ המברך ועמ״ש בסי׳ נ״ז וכתב א״ר דנוהגין כלבוש ועי׳ נ״ץ יע״ש: