פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קצו:א

אבל עט״ז הביא דברי הר״מ והר״א ז״ל פ״א מה״ב הי״ט ולהר״א ז״ל דמברך לפניו קשה מברכות נ״ב ב׳ דבשמים של ע״ז אין מברכין עליהם וצ״ל דבאיסור תורה מודה הר״מ ז״ל דאין מברך דעיקר ראייתו מפ״ג שאכלו מ״ה א׳ טבל דרבנן אין מזמנין הא מברכין ובשמים של ערוה דאסור להריח מדרבנן אה״נ דמברכין לדברי הר״א ז״ל וז״ש המל״מ שם דמ״ש הר״מ פ״ט מה״ב ה״ח אין מברכין על בשמים של ערוה לטעמיה אזיל אבל להר״א של עכו״ם ד״ת אין מברכין ושל ערוה דרבנן מברכין ובגליון נרשם עיין רי״ז ס״ה אבל למ״ש הט״ז דהר״א ז״ל חולק רק בשוגג או בסכנה א״ש דהר״מ סובר אף בסכנה לא יברך ולהר״א במקום סכנה מברך תחלה וסוף וא׳ש ההוא דבשמים של ע״ז דאין מברך שלא בסכנה וכדאמרן. ומ״ש הט״ז להר״מ קמ״ל זימון דגרע מפירות קשה להר״מ בפ״ח ה״ח מה״ב לשלשה אין פירות מצטרפין וכ״פ המחבר בקצ״ז ועב״ח סי׳ בע״א ובכ״מ ג״כ פירש בע״א יע״ש ואשוב אל כוונת הט״ז מ״ש דמשנה ג׳ שאכלו כו׳ מיירי בשוגג דבמזיד רשע הוא י״ל דמה בכך כ״ז שלא נדוהו מזמנין עליו כבסי׳ קצ״ט סי׳א ועסי׳ נ״ה יע״ש וכלל דבריו דלהר״מ שוגג וסכנה חדא הוא וראיה מתשובת הרשב״א דלהר״מ חולה ביוה״כ אין מברך (וק״ו הדברים אם היתר בזמן איסור כ״ש אוכל איסור במקום סכנת דאין מברך להר״מ) וראיית הר״מ ממשנה דאכל טבל דרבנן אין מזמנין אפי׳ שוגג וסובר הטעם משום דלא מיחשב אכילה כלל ה״ה שאין מברך והר״א ז״ל סובר דוקא זימון לא דאין קבע והוי כפירות (וסובר לשלשה פירות לא כמ״ש הר״מ פ״ה ה״ח) והרא״ש הסכים להר״א בשוגג וה״ה במקום סכנה וא״ש מ״ש הר״א ז״ל יברך תחל״ה אסכנה קאי והרא״ש הסכים להר״א ז״ל בשוגג מברך לבסוף וסכנה אף בתחלה ואין מזמנין דגרע מאכילת פירות (כבסי׳ קצ״ט להרא״ש) וראי׳ שפי׳ מנאץ הא שוגג וסכנה אין מנאץ. והמחבר כאן פסק כר״מ דאין מברך ואע״פ כן פסק דסכנה מברך סובר לחלק בין שוגג דמתחרט ולאו אכילה חשוב משא״כ בסכנה עיין ס׳ חמד משה. ומ״מ א״י למה השמיט המחבר שוגג. ומתשובת הרשב״א י״ל עדיפא קאמר דבלא״ה י״ל דביה״כ היתר בשעה האסורה מודה הר״מ ואי״ה במ״א יבואר עוד בזה וכאן אין להאריך:

אם אכל ספק איסור תורה אין מברך דלו יהא ודאי דרבנן אין מברך ול״ש ספק תורה לחומרא:

ואם ג׳ אכלו איסור במקום סכנה או א׳ מהם אין מזמנין עליו וכ״מ מש״ע דמברכין ולא כתב מזמנין ג״כ כ״כ בחידושינו ר״פ ג׳ שאכלו והא דלא משני טבל פשיטא במקום סכנה קושטא קאמר אף דרבנן לא. ודמאי דוקא מזמנין עליו הא שאר דברים כמו חלת ח״ל די״א מבטלה ברוב מ״מ עכשיו איסור אכל: