פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קעח:ט

אלא עט״ז המכוון מדבריו דרוצה להוכיח לדידן דכר״ח קי״ל כבס״ה בהג״ה ופת אפילו בית אחר א״צ ברכה למפרע ולא ברכה ראשונה ומכל מקום לכתחלה לא יעקור ממקומו בלא ברכה שמא ישכח וגם דצריך לברך במקומו כמ״ש המ״א ח׳ בשם הב״ח לז״א דעתו מהני דיוכל בנישואין לעשות כן לכתחלה (והמ״א גם כן באות ח׳ דעתו כן אלא דסובר באות י׳ דבס״א דוקא מחדר לחדר מהני דעתו לא מבית לבית לדעת המחבר דעתו לא מהני וע״כ בס״ד בעבר מיירי ומלת כמ״ו שנוהגים הולכי דרכים הוא ל״ד. ותיקן בזה קושיית הב״ח בס״ג הקשה דברי המחבר יע״ש) והוכיח מס״א וס״ד דלכאורה הפסקים סותרים זא״ז כמ״ש הב״ח דמדכתב כמו שנוהגין הולכי דרכים משמע לכתחלה עושים כן דלא כמ״א יו״ד ומיירי שהיה בדעתו ומהני אפילו מבית לבית בפת אפילו להמחבר דפסק כר״ש בס״א והקשה על הגהות הר״ב בס״א דפסק דוקא מחדר לחדר כו׳ (ולמ״א יו״ד א״ש) אם כן כ״ש לדידן בפת אם דעתו כך כמו בנשואין רשאי לילך לשם ושם יברך בהמ״ז על אכילה שניה וא״צ המוציא פשיטא לדידן אלא דרשאי לילך לכתחלה לשם לברך שם בהמ״ז (והמ״א ח׳ גם כן הביא ראייה מס״א והט״ז לא הונח לו בזה דיש לומר דמכל מקום יש לומר בין חדר לחדר ובין בית לבית). ומיהו יראה דוקא כשאוכל בבית אחר כזי״ת מפת דוקא דאז גם מקום השני הוי מקומו ומברך שם אבל אם אכל פחות מכזית וכ״ש שאכל פירות או שלא אכל כלל במקום הנשואין לא מהני דעתו ואפילו עבר צריך לחזור למקומו שאכל ויברך בהמ״ז שם אבל במ״א קפ״ד אות אג״ד לא כ״כ ויבואר אי״ה בסמוך:

נמצא פסקן של דברים לפי שיטת הט״ז הוא כך בדברים הצריכים ברכה במקומן אם אכל כאן אסור לזוז משם עד שיברך בהמ״ז כבסי׳ קפ״ד ומ״א ח׳ אא״כ מצוה עוברת (להתפלל בעשרה אף שלא יעבור זמנה) ואם עבר כשחוזר יוכל לאכול עוד וא״צ למפרע ולא המוציא לדידן כר״ח ואם דעתו לאכול בבית אחר כמו נישואין עושין כן אוכלין בבתיהם ע״מ לגמור הסעודה בבית החתונה. ובמ״א קפ״ד אות ד׳ בשם הל״ח ואפשר זהו דוקא דיעבד שם אבל לעקור מתחלה מכאן על דעת לאכול שם כזית בעינן מפת לא מכסנין מכ״ש שלא לאכול כלל לא מהני דעתו לכתחלה והא דכתב המ״א בקפ״ד א׳ באם המקום אין נקי שם א״א בע״א וגם זהו הוי כדיעבד כמ״ש שם ואפשר כו׳ ועסי׳ ר׳ ור״י במ״א ומפינה לפינה בחדר א׳ גדול אפי׳ חוץ לד״א מקומו הוי וכ״כ המ״א קפ״ד א׳ ובלא מחיצות תוך ד״א אפשר מקומו הוי כמו בתפלה וכדומה תוך ד״א הוי קביעות מקום וחוץ לד״א ברואה מקומו סגי כ״כ המ״א כאן ב׳ וקפ״ד א׳ ולדידי צ״ע דברע״ג א׳ בקידוש כתב דיעבד דלכתחילה יש אוסרין וא״כ כאן א״ש משא״כ בקפ״ד לכתחילה י״ל דאסור גם רואה מקומו הראב״ד פי״ד מה״ב ה״א השיג על הר״מ בפתח ביתו והמחבר כאן ס״א פסק כר״מ וכמ״ש בכ״מ שם משמע דב׳ בתים לא מהני רואה מקומו כמ״ש הט״ז במגן לגן וכדבעינן למימר שם אי״ה:

ומ״ש הט״ז בפירוש ושתה יין וצריך לחזור ולברך המ״א בס״ב כתב ספק ברכות לקולא ולי ההדיוט יש דברים בגו והנני פורטם בעזה״י:

קשיא לי למאן דפסק כר״ח (דיעה ב׳ בס״ב בהג״ה) איך יפרנס הירושלמי אכל במזרחה של תאנה צריך לחזור ולברך והוא ירושלמי דברכות אם לא בא׳ מב׳ פנים או דהירושלמי מיירי בנמלך ממש (עמ״א פ״ד מה״ב ובכ״מ) או דפוסק כר״ש והר״ב מדשתיק במזרחה של תאנה משמע דסובר העיקר כמ״ד מיני דגן דוקא וי״ל המ״א סובר די״ח בכל מ״ש בסימן זה אף אתאנ״ה כדאמרן והט״ז באות ה׳ רמז לזה בכל מ״ש אחרתי ועד השלישי לא בא ומסתברא הכין דאל״כ ראוי לפסוק כדיעה א׳ כר״ש דירושלמי סייעתא ולומר דל״פ אבבלי אף ע״ג דת״כ דר״ח כו׳ ומש״ה כתב הט״ז דכיי״ן וה״ה תאנה חוזר ומברך. ומ״מ מי יקל ראש נגד המ״א ומ״ב להקל משום חומר לא תשא. ועוד כיון דמחמירין מספק לברך במקומן ממילא לקיבעא קמא הדר:

ובדין פירות של דגן הוא כך אכל במזרחה של תאנה ואח״כ במערבה צריך לברך ברכה ראשונה ולא מהני דעתו לכך כיון דאין מחיצה הוי כמבית לבית אחר ממש דלא מהני דעתו (כ״א מחדר לחדר כבס״א) בדברים שא״צ ברכה במקומן. וז״ש אכל במזרחה ולא התנה דעתו לכך אע״ג דעתו לכך לא מהני כל שאין מחיצה ובס״ג בג״ן דוקא מוקף מחיצת מהני דעתו (דלא כבאר הגולה ה׳ ולזה מסכים המ״א ט׳ והמעיין בב״י באו״ח משמע דאינו כן מ״מ לדינא כתב המחבר כן) ואמנם בחדר א׳ באין רואה כתב המ״א דא״צ ברכה. יע״ש באות ה׳ הא באין מוקף עכ״פ ברואה א״צ ברכה והט״ז חידש מאילן לאילן לא מהני רואה כמו מגן לגן דלא מהני רואה והנה מה דפשיטא ליה להט״ז דמגן לגן לא מהני רואה צ״ע טובא דברע״ג בטור וב״י בשם רב שר שלום ברואה א״צ לחזור ולקדם וכתב הב״י שלמד מזימון בסי׳ קצ״ה מבואר דאפי׳ ב׳ בתים ממש מצטרפין כל שרואין ואם נאמר דקידוש קיל דבס״א לפתח ביתו לא מהני רואה קשה תרתי א׳ דהר״ב למד מקידוש לכאן בס״א ב׳ במזרחה של תאנה באין מחיצה לא מהני דעתו כפי הנראה ממרוצת דבריו כאן וממ״א ה׳ וט׳ אפ״ה רואה מהני שם אלמא אף מבית לבית מהני רואה ומה אעשה שעונותי גרמו שלא זכיתי להבין כל זה. ומ״מ אתה למד מכאן דבפירות שא״צ ברכה במקומן מהני דעתו מחדר לחדר כמו מאילן לאילן:

ולענין אכילה במקום השני שיברך במקום הב׳ בדברים הצריכים ברכה במקומן בהמ״ז או מעין שלש עסי׳ קפ״ד אם כזית דוקא או פחות ולעיל כתבנו מזה ואין להאריך יותר והניח מקצת חבירים בדברים שצריך ברכה במקומו לכתחילה י״ל דאסור ודיעבד מהני לדידן באין צ״ב במקומן אבל צ״ב במקומן לא נ״מ בהא דהניח ועמ״ש אי״ה באות יו״ד. ובשוגג שעקר עסי׳ קפ״ד במ״א ג׳ אי״ה מזה: