פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קע:ב

וה״מ עט״ז רש״י ביומא למ״ד א׳ דלשתייה לחוד פסקינן בקנ״ח ס״ו דאין צריך ידו א׳. ומ״ש הר״ב בהג״ה דלאחר בהמ״ז א״צ נטילה לשתייה ונרשם הר״י ורש״י הנה רש״י עשה כלומר הלכה בסעודה ואלו למ״ש הר״ב א״צ כלומר דוקא בתוך הסעודה חיישינן שמא יתן פרוסה הא אח״כ לא אלא משמע אף שלא בסעודה שמא ישכח ויתן פרוסה למתק השתייה דא״צ לחוש לכך ועיין פרישה. ומשמע אף שמשקה עיקר ופת למתק שא״צ המוציא אפילו הכי אסור בלא נטילת ידים וצ״ע דבקנ״ה לא משמע כן ועסי׳ רי״ב ואי״ה יבואר בזה. עמ״א כאן אות וי״ו אי״ה בזה:

כתב בתה״ק בית ששי שער חמישי מי שהוא איסטניס שרי ליטול בחוץ וכ״ה בגמרא פת ארנב״י כו׳ ובגמרא שם ומחזיר (השמש) הטפיח לאורחין וכפירש״י וא״י למה השמיטו הפוסקים: