פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קסח:טז

ואפילו עט״ז דעת ר״ת פסחים ל״ז ב׳ תוס׳ ד״ה דכולי עלמא דחלה מגלגול עבה אפילו דעתו לבשלה בקדיר״ה חייבת מיד בחלה עריסותיכ״ם כתיב וכן בלילה רכה ואפה בתנור לח״ם כתיב וחייב והמוציא בלילה עבה ע״ד לבשל באלפ״ס הן משקה או שמן רב הואיל ויש תואר לחם (ול״ד לס״י בישול קדירה לא חשיב תואר לחם משא״כ באלפ״ס עמ״א אות ל״א ול״ו) מברך המוציא וראיה מברכות ל״ז ב׳ היה עומד ומקריב מנחות משמע אף מחבת ומרחשת דדעתו ע״מ לטגנה בהרבה שמן המוציא אבל הרא״ש פ״ק דחלה מ״ה עיסה כו׳ סובר דחלה אין חייב אא״כ ע״ד לאפותה ואח״כ נמלך והמוציא אפ״ה אין מברך אע״ג ע״ד לאפותה ונמלך וטגנה במחבת ברב שמן או משקה במ״מ וההיא דמנחות במאפה תנור כו׳ והא דטחנה אפאה בשלה המוציא פרוסה קיימת (ברכות ל״ז א׳) ר״מ הוא דאין בישול מבטל אפייה ואנן קי״ל כרבי יוסי עכ״ל וכ״כ הרא״ש בפסחים שם מבואר להדיא דע״ד לאפותה ואפילו אפה וטגנה באלפס אח״כ מבטל כו׳ וההיא דמעשה אלפס חייב במעט שמן כבסי״ד בהג״ה. ובטור כתב כאן בלילתו עבה חייב בחלה. והמוציא ביש תואר לחם תמה הב״י הא בי״ד שכ״ט פסק כר״ש דוקא ע״ד לאפותה והב״ח כתב דגם כאן מיירי ע״ד לאפותה דמודה הר״ש דחייב בחלה והמוציא וזה אי אפשר כמש״ל וכ״כ הפרישה דהרא״ש אף ע״ד לאפותה מחייב בחלה לא המוציא ממה שכתב טחנה אפאה כו׳ מ״ש הט״ז א״ש המחבר כאן ואע״פ דחייב בחלה היינו ע״ד לאפותה בי״ד שכ״ט סי״ג (ובמקצת דפוסים שם עיסה שבלילתה רכ״ה יראה דצ״ל עב״ה יע״ש) בהמוציא אין מברך כר״ש בפ״ק דחלה אע״ג לדידן בס״י כזית המוציא דבישול אין מבטל אפייה ושני לן בההוא דצלאו ואח״כ בשלו ומצה בתס״א דטעם מצה בעינן כמ״ש באות י״ב ובמ״א אות כ״ה מ״מ קי״ל דאין מברך המוציא בעיסה שטיגנה באלפ״ס ושאני בס״י דהוי לחם גמור תחלה ועמ״א ל״א ואי״ה שם יבואר. ואפ״ה הקשה הב״י על הטור וליכא למימר ע״ד לאפותה כב״ח דמ״מ פסק דלא כר״ש כו׳ כמש״ל אלא דדברי הט״ז א״א לפרש כן במ״ש מדתלה חלה בהמוציא ואין לומר דלר״ש אה״נ דאין מברך המוציא והטור בהא פסק דלא כוותיה א״כ מאי קושיא דתלה חלה במוציא דלר״ת נמי שוין דין דחלה בלא תואר לחם מגלגול חייב והמוציא תואר בעינן וי״ל דלר״ת שפיר הזכיר חלה דעיקר ראיה הואיל וחייב בחלה ומ״מ כאן תואר לחם ג״כ בעינן אלא דא״כ אימא כב״ח סוף דבר אני העני לא הבנתי בכאן כוונתו על בורי׳. ועמ״ש אי״ה במ״א ל״א מזה וכאן אין להאריך: