פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קסח:יב

אם עט״ז עב״י לשון הר״מ ז״ל פ״ג מה״ב ה״א ופירוש הב״ח והנה מלת לחומר״א אין נזכר בב״ח ויראה שהוא מדברי ט״ז לשיטתיה באות וי״ו כל שאין בריך במ״מ פוטר הכל וממילא בהמ״ז עדיף ברכה א׳ מעין ג׳ מלברך שלש ברכות אבל להב״ח שם קשה זה. והנה אף שדחה הט״ז דברי הב״ח מכל מקום אם אירע שאכל ולא נתן דעתו אם היה כזית או לאו או היה בהם תואר לחם או לאו יש לומר אע״ג דלא אכל כדי שביעה דמדרבנן חייב לברך הוי ס״ס שמא היה בפירור א׳ כזית ושמא היה תואר לחם וכה״ג מברך בהמ״ז (עמ״ש בהנהגות או״ה) ואם ודאי היה חדא לריעותא ובאידך ספק איכא לעיונא דאם אכל כ״ש הוי ספק תורה ומברך ולא אכל כ״ש ספק דרבנן ולקולא אלא דיש לומר דמ״ה אין חייב לברך דבישול מבטל אפייה ומדרבנן חייב הוי ספק דרבנן ולקולא ואין מברך אלא ברכה א׳ מעין ג׳ ובאנו למחלוקת הכ״מ ולח״מ פ״ח ה״ה מה׳ ק״פ בצלאו ואחר כך בשלו להכ״מ פסק דלא כרב הונא פסחים מ״א א׳ הוי מ״ה ולהלח״מ הוי מדרבנן אלא בחו״מ פרק ששי ה״ו סיים דאין בה טעם מצה וכ״ה בש״ע תס״א הא בישול אין מבטל אפייה. אם כן הוי מ״ה כל שיש כזית או תואר לחם וכדאמרן:

והט״ז ז״ל דרך בדרך הב״י דהתחיל בבישול ומרק ומה דסיים פתח אלא שהב״י סובר כי הר״מ ז״ל פסק במרק חדא לטיבותא סגי כרב יוסף וכרב ששת ובישול תרתי בעינן כזית ותואר כו׳ והט״ז סובר דלר״מ תרתי בעינן כזית ותואר הן בישול או מרק אלא דבישול אע״ג שלא היה תחלה בפירור א׳ כזית כיון דע״י בישול בכ״ר נדבק יחד דבק יפה ויש אז כזית בחתיכה א׳ שפיר מקרי כזית ואם יש תואר לחם מברך המוציא ובהמ״ז ומרק אין דבק טוב וצריך שיהא בפירור א׳ כזית ותואר לחם בודאי יש במרק כ״ז שלא שרה זמן מה החוש מעיד דלא סר תואר לחם ממנו. וה״פ אם יש כזית תנאי זה למרק או תואר לחם לבישול ותרתי בעי ויהיה הרישא וסיפא קאי לב׳ חלוקות (דלא כב״י) ומ״ש ולדינא אין לנו אלא פסק הש״ע עמ״ש אי״ה במ״א אות כ״ד. עמ״ש אי״ה באות שאח״ז. ומ״א כ״ה אי״ה אבאר בהא דפרוסה קיימת הא בישלה קתני יע״ש: