פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קסז:ב

ובפת דיד״ן כו׳ עט״ז יש בו מקושי ההבנה וצריך ביאור כי בזמן התלמוד נמי לא הפת באויר התנור על אסכלה וכדומה כ״א מדבק בדופן התנור עיין שבת ך׳ ע״א עד שיקרמו פניה התחתון יע״ש ברש״י ותוס׳ אלא דשם ברש״י ותוס׳ ד״ה איבעיא להו יש חילוקי דיעות אי פניה המדובקין בתנור נאפה תחלה או פניה שכנגד האש נאפה תחלה לרש״י וירושלמי ואפשר זה בתנורים שלהם הא בשלנו מסתבר שהתחתון המדובק לקרקע נאפה תחלה לכ״ע כי אין אש בתנור כידוע ואפשר דמ״מ יש ספק אלא דברנ״ד אות ב׳ פי׳ הט״ז דהר״ב שם פוסק כירושלמי דר״א לקולא וכת״ק תרתי בעינן וכ״ש בתנורים שלנו דמודבק בקרקע התנור נאפה תחלה ולמה החמיר יבצע מתחתון ועליון בתחתון לבד סגי אלא כמ״ש הב״ח שיש אפר או סובין בתחתיו ואין זה יפה כ״כ ולכן יבצע משתיהן יחד כי למטה נאפה תחלה ולמעלה יפה ונאה ויש להעמיס זה בדבריו ז״ל עם שאין לשונו כ״כ מכוון כי קשיא ליה מ״ש הר״ב ופת דדן מה איריא דידן ואדרבה י״ל בפת שלהם יש ספק לא בשלנו דמסתמא במקום דביקות בקרקע נאפה יפה אלא כמ״ש דברנ״ד סובר דלמטה נאפה יפה ור״א לקולא ואנן כת״ק א״כ במוציא סגי למטה רק מטעם הב״ח משא״כ בשלהם באויר התנור כלומר שאין שם אפר וכדומה שוין הם די בתחתון לבד אלא מה שסיים ויש דיעות אי תחתון כו׳ קשה. והלבוש ברנ״ד ס״ה פסק דתחתון המודבק מתבשל אחרון ולפיכך בשבת החמיר עד שיקרים תחתון ופשטיד״א הוסיף עד שיבשל מה שבתוכו זה עיקר לא תחתון ועליון דתחתון פשיטא גם עליון (משא״כ לט״ז חולק רמ״א עם הב״י) ולמה כתב בהוציא תחתון ועליון ובהג״ה שם די״א והא מבואר ברנ״ד דתחתון מתאחר לבשל וא״כ בשלנו די בעליון ויפה ג״כ שאין אפר וסובין:

ויוצא לנו הדין בפת שנאפה ע״ג ירקות או מה שקורין ביג״ל או פלעצי״ל על מרדות בתנור לכאורה יבצע מתחתון דשם נאפה תחלה להט״ז יפה ג״כ ולית אפר וסובין אלא נהפוך הוא דלכה״ג ממהר לאפות מצד עליון כי בקרקעות ומונח על מרדא או ירק מעכב אפייה וכ״ש בפלעציל שיש אור מצד א׳ ששם ממהר לאפות יותר די בעליון. ואי״ה ברנ״ד יבואר עוד וכאן אין להאריך. ובמ״א ב׳ אי״ה יבואר עוד בזה יע״ש: