פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קסז:טו

אבל עט״ז הוקשה דהר״ב זיכה שטרא לבי תרי כי בברכות מ׳ ז׳ א׳ בתוס׳ ד״ה אין כתבו שי״א דאין המסובין רשאין לטעום אפילו נתן לכ״א חלקם והשר מקוצי מתיר רק שאין רשאים לבצוע בידם מהככר כו׳ ולהשר מקוצי רשאי הבוצע ליתן לכ״א קודם ויאכלו מיד ולא הוי הפסק דמה לי שאוכל הוא מיד או הם דהברכה על כולם קאי משא״כ למאן דאוסר אף שנתן חלקם פשיטא דאסור לחלקם כ״א יאכל הוא דאל״כ הוי הפסק גדול ואף דלצורך הסעודה והמוציא הוא מכל מקום לכתחלה אין לעשות כן כבסעיף וי״ו. והב״ח שכתב מטעם אחר להוציא נפשם מפלוגתא היינו שמא יטעמו ולא הונח לי בזה דאם יזהרו רשאי וז״א: