פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קסז:י

אינו עט״ז לאפוקי מהנוסחא בר״מ פ״ד ה״ב מה״ב שמברך המוציא עב״י ופרישה מק״ו ברכות ל״ה וכ״א ועמ״א ז׳ דבגירסא זו הא דאמר ברכות כ״א א׳ בהמ״ז וק״ש ד״ת תפלה דרבנן שאין מבואר ה״ה המוציא אין מבואר רק מק״ו קרי ד״ס יע״ש והנה יש לומר דיש כח ביד חז״ל לעקור דבר מ״ה בשוא״ת לא בקום ועשה כמבואר ביבמות צדי״ק ב׳ ואם כן בהמ״ז העמידו דבריהם בב״ק משא״כ ברכת המוציא דאפילו ע״י הרהור לא יברך ויאכל כך אם כן אין אוכל באיסור ומיעקרא ד״ת בקום ועשה מפני תקנת עזרא בב״ק ויש לומר דוגמא דציצית בשבת בסימן י״ג דלובש בקהל טלית פסיקא דלבישה לאו איסור דלא אמרה תורה לא תלבש בלא ציצית רק ציצית תעשה לך ושוא״ת נדחה מפני כ״ה ה״ה זה דמי אמרה תורה לא תאכל בלי ברכה אלא מ״ע לברך קודם ומכל מקום מי שלא בירך המוציא ואוכל ביטל כעי״ן מ״ע שלא בירך אבל אכילה לא הוי באיסור ודיו לבמ״ה מה ברכה שאחר אכילה לאו אכילה כאיסור הוי אע״פ שלא בירך אח״ז בהמ״ז ה״ה זה. והנה למ״ש בס׳ נ״ו וש״ה ג׳ טעמים דאין עונשין מ״ה א׳ הכי אגמרי׳ רחמנא למשה ב׳ דרגות לא תילוף מיניה ב׳ היא הנותנת חומר איסורו לא תהוי ליה כפרה בלאו ומלקות ג׳ דשמא אחר שהק״ו הוא לימוד שכליי שמא אחר העיון והחפוש ימצא איזה פירכא ודי לנו שנאסור לא להעניש מספק כמ״ש ביבין שמועה אם כן אף אם נאמר דק״ו ממש הוא אפ״ה אין מברך מספק שמא יש איזה פירכא על הק״ו ונמצא עובר על לא תשא כדיעה שסובר דהוא ד״ת עסי׳ רט״ו וס״ז ולפ״ז יש לומר המחבר לא סיים שאינה מ״ה כמו בטור (עיין פרישה) יש לומר דסובר דהוי מ״ה מק״ו ומכל מקום אי אפשר לחזור ולברך כאמור ובזה א״ש דיאכל כזית וכמ״ש במ״א ז׳ ולזה סיים עט״ז שאינה אלא מדרבנן ועמ״א ז׳ מזה. ובלבוש כתב פירכא ערש״י חולין ז׳ ב׳ ד״ה בצע מבואר דהמוציא כזית ור״פ ב״י נזהר שלא לאכול כזית מאחרים וחדוש בעיני ועמהרש״א ז״ל בח״א והבן: