פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קסה:ב

ומשפשף עט״ז עמ״א ג׳ ודרישה וקס״ב ס״ה וס״ז. ותוכן כוונתו כי י״ל ב׳ פנים בטור א׳ הכרעתו דאף אם נוטל רביעית בפ״א דליכא מים טמאין כלל אפ״ה הואיל וצריך ניגוב וכל האוכל בלא ניגוב כאוכל לחם טמא מתחיל עיקר הנטילה מניגוב ולא הוי הפסק ומברך א״י ובתחלת הניגוב ענ״י אבל למהרי״א מבואר דוקא אם שופך רביעית בב׳ פעמים אז מתחיל ענ״י משפיכה שנייה לא הוי הפסק (ומברך ענ״י) קודם הניגוב ה״ה קודם שפיכה שנייה הוא העיקר דלא הוי הפסק וכ״כ הלבוש בהג״ה אלא דנהגו קודם ניגוב (כבסי׳ קנ״ב סי״א) וא״כ מבואר אם שפך רביעית בכ״א דהוי הפסק דבניגוב לא תליא מילתא כלל ועוד מרא״ש וטור נמי מוכח דניגוב לאו מלתא הוא והעיקר שפיכה שנייה מדכתב הרא״ש בתשובה לאחר ששפך א׳ או ב׳ (היינו בידיו נקיות א׳ ובאין נקיות ב.׳ כי צריך ג׳ פעמים כבסי׳ קס״ב ס״ב) ויגמור הנטילה משמע דצריך עדיין שפיכה שנייה לטהר המים כו׳ ובטור לאחר ששפך פעם אחת בידיו נקיות וקודם שפיכה שנייה אז אם ירצה מברך שם ענ״י או קודם ניגוב ועכ״פ הותרה שלא יהא מפסיק דשפיכה שנייה מתחיל התחלה של ענ״י כו׳ דאל״ה היל״ל לאחר ששפך על ידיו קודם הניגוב כו׳ והשתא קשה קושיא חזקה מ״ש שפיכה שנייה דלא הוי הפסקה דהא בשפשוף בכותל וכדומה די אם שפך על כל יד חצי רביעית (כבסי׳ קס״ב במ״א אות י״ו וט״ז ז׳) ומים שניים רק לטהר ראשונים שלא יטמאו אם יגע אח״כ בהם כבסי׳ קס״ב ס״ח אמרו שהוא עיקר נט״י ה״ה ניגוב נמי וכ״ש דהוי עיקר נט״י ואפי׳ שפך רביעית בב״א למ״ד דצריך ניגוב וכן עיקר כמ״ש הט״ז בקנ״ח י״ג כרש״ל א״כ קשה (וז״ש הדרא קושייתנו לדוכתין) וע״כ תירץ דהר״י בר יקר סובר דאין נטילה א׳ עולה לכאן וכאן אף בלא טעם הפסק (עמ״ש באות א׳ דלא, כדרישה) ומש״ה דוקא בעושה מעשה חדש בשפיכה שנייה הוי הכרעתו שפיר דיוצא כל הדיעות וא״כ בשופך רביעית בבת אחת אין יוצא ידי דעת ר״י בר יקר ומסתמא שופך כ״א רביעית בב״א לצאת החששות כבסי׳ קס״ב ס״א ודאי דיש ליטול ב׳ נטילות. מ״ש בשופך רביעית בב״א הוי הפסק הוא כמ״ש מהרי״א ומ״מ העיקר לצאת דעת הר״י בר יקר. ובקס״ב ז׳ סתר למ״ש כאן בשם מהרי״א דשפשוף מטהר וא״צ מים שניים אם שפך על כל יד חצי רביעית: