פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנט:ג

אינו עט״ז וכ״כ הב״י בתי׳ הב׳ ועמ״ש במ״א מזה ועל קושיית הב״ח כתבנו ג״כ במ״א מזה דאם יש רביעית מנקב ולמטה טמא הוא כמשנה ב׳ דפ״ב דכלים יע״ש:

ועיין דרישה מפרש דברי הטור ורבא בכונס משקה בכלי המיוחד לאוכלין שאין נטהר דרך פיו אסור ודרך נקב שרי הא מיוחד למשקין וכדומה נטהר אף דרך הנקב אין נוטלין אף במחזיק רביעית ואין חולק עם סמ״ק (בזה) ודע דתוס׳ חולין נ״ה ד״ה שיעורן ונדה מ״ט א׳ ד״ה אלא כתבו דשברים מטמאין בייחדו דוקא אבל הר״ש פ״ב מ״ב דכלים מפרש אף בלא ייחדו וכ״מ מסתימת הר״מ ז״ל בה״כ וא״כ י״ל הסמ״ג והטור בהא פליגי דלטור כל שיש רביעית מנקב ולמטה נוטלין לידים דעדיין כלי הוא לטומאה ואף בלא ייחדו ולסמ״ג סובר דטהור הוא כ״ז שלא ייחדו ממילא לנט״י בלא ייחדו פסול לנט״י ועמ״א אות ג׳ במ״ש על דברי הטור ומ״ש אני שם בזה:

וקדירה של חרס ניקב ככ״מ ונוטל ממנה לידים אם נוטל ידיו אח״כ בכלי כשר אי צריך לברך או לאו באנו למחלוקת הר״ש ור״מ והמחבר בק״ס סי״א כמו שאגיד כי אם נטל בכלי המיוחד לזיתים וכדומה וניקב ככ״מ ואין מחזיק רביעית למטה לפי סברת הסמ״ק להטור לא היה צריך לנטילה אחרת אלא דהטור כתב ואפשר לחלק ולא החליט א״כ בנטילה שנייה לא יברך ועמ״א ג׳ ובאות וי״ו משמע דסברת הסמ״ק מידי ספיקא לא נפקא. והשתא בקדירה חרס דמיוחד לאוכלין ומשקין דנותנין מאכל עם מים ומבואר בפ״ג מ״א דכלים העשוי לכך ולכך בקדירה מטבילין לחומרא ובר״ש שם בשם תוספ׳ דספק הוי ולהכניס ולהוציא ככ״מ וליטהר כזית וכיון דספיקא הוא הוי ליה ס״ס לענין נט״י שמא הלכה כטור וכסמ״ג דאפילו כלי עץ שיעורו ככ״מ וכמ״ש התוס׳ בנדה מ״ט א׳ ד״ה אלא יע״ש ושמא הולכין אחר המשקה וככ״מ לאו כלי הוא והשתא בס״ס י״ל כאילו לא נטל כלל ומברך בנטילה שנייה אבל הרא״ש בפ״ב דידים מ״ד כמה ספיקות בטהרת ידים טהור הוא עמ״א ק״ס אות י״ג א״כ ה״ה כאן ועכ״פ לא יברך בנטילה שנייה אבל לפי משמעות המחבר בק״ס ס״ס אפשר לא מהני בנט״י א״כ מברך אח״כ והבן זה ואי״ה בק״ס יבואר עוד מזה וכאן אין להאריך:

אמור מעתה שג׳ כלים יש לענין נט״י כלי זכוכית וכלי חרס וכלי עץ כלי זכוכית שנשבר ויש בו לקבל רביעית אפשר דאין נוטלין דמסרט היד עמ״א אות ג׳ פ״ל דכלים מ״א ובר״ש ורע״ב דמזיק היד וא״כ אפי׳ בצד שנעשה לקבלה נמי בכלי זכוכית לאו כלי הוי ואפי׳ יש בו רביעית. וכלי חרס בכונס משקה וכלי עץ ספק הוא אי פסול בכונס משקה או לאו. והוי יודע שהתי״ט פי״ז דכלים מ״א הביא רש״י סוכה ז׳ דשל אומן טהור בנקב כל שהוא ומשמע אף כמוציא משקה טהור הוא ולפ״ז הפרש יש בין נוטל ידיו מכלי דבעל הבית ובין נוטל מכלי אומן אפי׳ עץ אפשר שיעורו בכל שהוא כמוציא משקה לאו כלי הוי ונט״י וטומאה חדא הויין דתלוי נמי בייחדו לסמ״ק כ״ש לחומרא. וצ״ע בדין זה ועמ״ש במ״א ג׳ ואות ד׳ שם אי״ה בזה: