פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנט:א

ואם עט״ז במ״א ג׳ הארכתי עיין עליו וכאן אבאר בקוצר רבא חולין ק״ו א׳ ר״מ פ״ו דברכות הי״א והמצניע צ״ה נ׳. ושיעור הכלים לטומאה ולטהרה עיין ר״מ הלכות כלים כלי חרס פי״ט דכלים ה״א ומ״ש הב״י גיסטרא כלי העשוי לקבל דולפין אף דמר״מ פי״ט דכלים משמע אפי׳ כלי שלם שיחדוהו לקבל דולפין אם כמ״מ טהור שבטל תשמישיה והרי הכ״מ שם כתב כפירש״י ורש״י בהמצניע ד״ה טהור וד״ה גיסטרא וד״ה ועדיין מפורש אומר גיסטרא שבר כלי (גיסי תרי) הא כלי שלם אף שיחדוהו לדולפין אין לטהר בכך וכ״כ בדף צ״ו א׳ ד״ה שאין כ״כ ואלו דעתו כך לא הוי עשה כ״כ כלומר יע״ש והעיקר אין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא בשבר כלי הא כלי שלם אף שיחדוהו לדולפין וניקב פמ״מ טמא הוא וכשר לנט״י כאמור ושיעור כלי עץ ועצם אף כרימונים בפ״ו מה״כ ה״ב כלי עור פ״ז ה״ז כלי מתכות פי״א ה״א. ומשמע לכאורה דכלי עץ ועצם אף מיוחדים למשקין שיעורן כרימונים דחסים על כליהם ומצניעים עתי״ט רפי״ו דכלים וז״ש הב״י ב׳ תירוצים ושניהם אמת לתי׳ א׳ קשה הא הטור דחה דברי סמ״ק יחדו לא מהני בנט״י ולמה הביא דברי הר״מ תי׳ עוד די״ל דיחדו לא מהני אבל כלי שטף כמו עץ ועצם שיעורן כרימונים לטומאה ה״ה לנט״י ואפשר מודה הטור לזה. וע״ז הקשה הט״ז לתי׳ א׳ דכמ״מ בגיסטרא פסול לנט״י יע״ש אמאי לא נקיט רבא חומרא זו או סתם כלשון הר״מ ז״ל ומכ״ש למ״ש הב״י דיש קולא אם יחדו לזיתים וממילא ה״ה עץ כרימוני׳ קשה איך יחלוק על הרי״ף רבי׳ דגריס בחולין ק״ז א׳ ואי בזיע דוולא ככ״מ אין נוטלין דאמר רבא (בדלי״ת אלמא כלי עץ נמי ככ״מ פסול וכ״ש כ״ח ביחדו לזיתים). והחי׳ יש לו מקום קצת בגיסטרא ורבא מדבר בסתם כלי אבל תי׳ הב׳ ודאי קשה כו׳ דילמא נקיט רבא רק כ״ח וגם אין יחלוק על הרי״ף:

והנה אדונינו דוד בעל ט״ז עשה ויכוח עם מאורן של ישראל מרן הב״י ז״ל כי הב״י כתב דמ״ש הר״מ ז״ל פ״ו מה״כ הי״א כלי שנשבר ולא כתב ניקב לומר שלא נשאר למטה מהנקב רביעית ולא כתב ככ״מ לכלול הגיסטרא דשיעור פחות כמ״מ טהור וכן יחדו לזיתים כו׳ ומינה גיסטרא עכ״פ ראוי לנט״י כל שאין כמ״מ ויש רביעית מנקב ולמטה נמי כשר הקשה חדא מה״ת לרבות בנט״י שבר כלי דגיסטרא שבר הוא (ואף שכתב הב״י כלי עשוי לדולפין כבר פירשתיו לעיל שכ״מ מרש״י ס״פ המצניע דוקא שבר כלי טהור הוא כמ״מ יע״ש) דבטומאה צריך קרא וכ״ת יליף מינה א״כ התם בפ״ב דכלים מ״ב הדקין בכ״ח אם מתחלה היו מקבלין עד לוג השבר טמא אם מקבל כדי סיכת קטן טמא הוא וה״ה לנט״י כה״ג אם הכלי היה מחזיק עד לוג ועתה ניקב ואין מקבל רביעית למטה מהנקב מ״מ מקבל כדי סיכת קטן עדיין כלי הוא ואף די״ל מ״מ אין מחזיק רביעית מיקרי בנט״י מ״מ במוציא משקה דהוי מחזיק רביעית (שהרי במ״מ אף למטה מרביעית ואף דרך פיו שרי להטור) קשה כה״ג איך כלל גיסטרא בהאי שיעורא וי״ל אפשר בשבר כלי אין זה השיעור גם מ״ש בר״ש שיעור כ״ח שלם ברביעית קשה דשם בכ״ש מתחלתו ולקבל צרורות שאני אם לא שקצת צ״ל הל׳ בע״א דכ״ח שלם מרביעית עד לוג די בשבר כדי סיכת קטן יע׳ ר״מ פ״ב מה״כ ה״א. וגם זה י״ל דהב״י נקיט שיעור רביעית מכלי גדול מלוג ואה״נ בכלי לוג נשבר שאין מקבל כדי סיכת קטן כ״א לפי ענינו מיקרי נשבר. ועוד דפי״ח דכלים הי״ג ובמשניות פ״ב מ״ב פי׳ הר״מ דלא כרא״ש אלא סיכת אדם קטן לוג ועד סאה שיעור שבר ברביעית הא פחות מזה השיעור אפשר השבר טהור ע׳ תוי״ט שם ולפ״ז כלי שמחזיק פחות מלוג אם נשבר ונשאר רביעית טהור הוא ופסול לנט״י וא״כ צדק הב״י ז״ל עוד הביא מ״ש הר״מ ז״ל פי״ח דכלים הלכה יו״ד להר״מ כל הכלים חוץ כ״ח שבריהן אפי׳ מקבלין הרבה אין מקבלין טומאה כו׳ ולפ״ז לדידן י״ל אף להב״י דמכשיר שבר כלי היינו כ״ח לא שאר כלים. עוד הקשה על מ״ש הב״י דשבר כלים ממש הא דפנות הכלים כשרים לנט״י וההיא דפ״א דידים מ״ב פירש הב״י שאין מקבלין שלא מסומכים רביעית ובר״ש נמי הפירוש שבר כלי שאין מקבל רביעית היינו שלא מסומך (הא מקבל רביעית נוטלין וודאי דרך פיו) והט״ז רוצה לומר שיש חילוק בין כלי שנשאר שם כלי עליו וצורתו רק שנפחת מגבהן כמו החמת שקיצרן וכן כ״ח שנשברו המחיצות בגבהן ויושב על שוליו ממש ומקבל עדיין רביעי׳ כלי ראוי וכשר אף למי חטאת משא״כ דפנות הכלים יושבין שלא מסומכין ויש בשבר רביעית אע״ג דלטומאה כלי הוא לנט״י לא הוי כלי ואסמכוה אמי חטאת ועמ״א אות ג׳ בסופו נראה ג״כ כעין זה. ואח״כ כתב הט״ז דבטור א״א לומר כן דהא מכשיר שבר כלי וכעין זה כתב המ״א בסוף אות ג׳ יע״ש. והעלה הט״ז דלא כהב״י רק להטור והר״מ כל הכלים עץ ועצם ומתכות וחרס כל שניקב ככ״מ פסול לנט״י כמ״ש רבא וכמ״ש הסמ״ג (ומש״ה חולק הטור על הסמ״ק ביחדו לזיתים) והביא דברי הר״מ לסייעתא דאף כל הכלים שוין מדלא חילק ושבירת המטהרת היינו ככ״מ בכ״ח עכ״פ הא כמ״מ אע״פ שבגיסטרא טהור הוא מ״מ בנט״י שמייחדו לכך כשר הוא ואזיל לשיטתיה במ״ש אח״כ כדבעינן למימר קמן אי״ה:

ובמ״ש הב״י דצריך להיות שיש כו׳ עט״ז יש בכאן התבוננות כמו שאגיד בעזה״י הנה הקשה על הב״י איך אפשר לומר מ״ש הר״מ כלי שנשבר לכלול גיסטרא ולהוכיח מזה שיש עוד שיעור קטן איך יצויר כלי של הגיסטרא וזה הרגשנו בתחלת אות זה למעלה. ותמצית דברי הט״ז דאף שבר כלי כל שלא יחדו לקבל נוטפין או לשאר תשמיש אין מטמא אע״פ שנשאר כשיעו׳ כ״פ רש״י בס״פ המצניע צ״ה ב׳ ד״ה ועדיין רימונים אם ייחדו וכ״כ התוס׳ בחולין צ״ה א׳ ד״ה שיעורן יע״ש וא״כ ל״מ אם ייחדן לנט״י ולא לקבל נוטפין פשיטא שאין נקב כמ״מ פוסל בו דלא יחדו לקבל נוטפין ואפי׳ לא יחדו לנט״י ממש רק לשאוב מים וכדומה כל שלא יחדו לגיסטרא נמי אין כמ״מ פוסל לנט״י ול״ת דטומאה ונט״י שוין וכל שבטומאה אין כלי ה״ה לנט״י לזה הוכיח ממ״ש פ״ב דכלים מ״ב הדקין כו׳ שיעור שבר כ״א לפי מה שהיה גדול תחלה א״כ נימא לנט״י נמי כן ואם היה תחלה סאה ליהוי שבר חצי לוג ולא לשתמיש לומר כן ש״מ דבנט״י כל שאין בכ״מ כשר הוא ול״ד לטומאה וה״ה שבר כלי די כל שמחזיק רביעית אע״ג דלטומאה בעינן יותר אם הוא סאה ורבא דאמר בחולין ק״ז מגופת חבית שתיקנה נט״י משמע כשאר כלי ממש ומינה לשברי כלים כה״ג הוי ממש ככלי שלם ואין פסול כמ״מ (ולפי׳ הב״י רבא חדא מינייהו נקיט ומ״ש הט״ז דבעינן ייחדו בשברים אין זה ברור כ״כ ועיין ר״ש פ״ב דכלים מ״ב משמע אף בלא ייחדו וע׳ ר״מ:

והוי יודע שהר״מ בפירוש המשנה כלים פ״ב מ״ה ובחבורו פי״ח מכלים ה״י יש לו פירוש אחר בכדי סיכת אדם קטן (הביאותיו לעיל) ובחולין כ״ה א׳ עד לוג בכלל צ״ל להר״מ אין גורס כך רק עד סאה כלמטה יע״ש ופי״ט מה״כ הלכה ט׳ גיסטרא שנחלקה טהור שלא אמרו שירים לשיריים ולפ״ז בנט״י שבר כלי אם מחזיק רביעית הא שיריים של שיריים לא ולט״ז כשר הוא וצ״ע. והא דנחלקה טהורה לא כתב הכ״מ מ״מ ובר״מ פ״י׳ המשנה פ״ד דכלים מ״ב משמע שמפרש שאין שיריין לשיריין כמו ואין שיריין לשיריים כמו שאפר כירה מוכן הוא וכמוהו רבים ועתי״ט שם בשם הר״ש בנתרועעה לא מהני יחוד לזיתים הא ניקבה מהני יחוד ומר״מ פי״ט מה״כ הט״י וצ״ע גם בזה:

ובמ״ש הב״י כו׳ עט״ז לי העני יש בכאן מקושי ההבנה בדבריו הקדושים ז״ל הנה הביא דברי תה״ק ותה״א וביארתיו במ״א אות ג׳ פירוש הב״י בד״א פי׳ הב״י בעצמו יע״ש ודעת המ״א ג״כ אבל הט״ז סובר דבתה״א אין חולי. על סה״ת ופירוש ב׳ כפי׳ הב״י דבכ״ח ככ״מ בכ״ח אם מחזיק רביעית מהנקב ולמטה נוטלין דרך נקב לא דרך פיו ובמ״מ אפי׳ דרך פיו נוטלין (דלא כמ״א שסובר שחולק עליו על סה״ת) ובתה״ק נמי פירש כן דבשאר כלים ניקב ככ״מ ומחזיק רביעית כשר אפילו דרך פיו הא אין מחזיק אסור (אפי׳ דרך הנקב דאין מחזיק רביעית ומ״ש הט״ז דרך פיו משום סיפא דרביעית אפי׳ דרך פיו שרי דמאי שנא והבן) ובכ״ח אפי׳ מחזיק רביעית דרך פיו אסור) דרך הנקב שרי כמ׳ש בתה׳א ואין חולק על סה״ת (דלא כמ״א ג׳) ומהשתא גם מ״ש הב״י והכ״פ דאפילו בשבר כלי אם מקבל רביעית כ״ש בכלי כו׳ תמה הט״ז דגרע דרך פיו כו׳ לאו כלי הוא ולא זכיתי להבינם דהב״י נמי אמר דרשב״א ור״מ וטור בחדא שיטתא וכסה״ת סימן ע״ט דבכ״ח מחזיק רביעית למטה דרך הנקב שרי הא דרך פיו אסור דאין שם כלי או שאין מחזיק שם רביעית (עמ״ש במ״א ג׳) וא״כ א״ש הכל ואי משום דר״מ סתמא אמר משמע כל שיש רביעית למטה אפילו דרך פיו שרי אין זה הכרח כ״כ וצ״ע כעת:

ולענין אם כו׳ עט״ז בפי״ד דכלים ה״י יע״ש ועיין שבת ע״ו ב׳ כלי זכוכית שניקב והטיף אבר ובתוס׳ שם. ומ״ש מפ״ו דפרה הלכה ו׳ יע״ש וע׳ פ״ה דפרה מ״ז ובתי״ט שם משמע מהצד אפי׳ אין מחזיק רביעית דאל״כ מאי איריא מלמטה כו׳ וסתימת הסמרטוטין לא משויא ליה כלי (כ״א זפת וכ״כ הר״ש שם) ואפ״ה כשר למי חטאת כל שסותם אע״ג לגבי טומא׳ טהור הוא כה״ג וא״כ בנט״י דאסמכוה אמי חטאת נמי י״ל כל שסותם כשר לנט״י. ומאגודה משמע כ״ז הצד כשר לנט״י ונדחוק לומר מלמטה שאין רביעית ולמעלה שיש רביעית מהנקב ולמטה ולטור ניחא דרך הנקב שרי בנט״י ובמי חטאת שא״צ לשפוך דרך פיו מקדשין אף למעלה מנקב ולסמ״ג דפוסל דרך הנקב איך יפרנס משנה זו וגם להטור קשה למה המים שלמעלה מהנקב מקדשין זה תורף דבריו ז״ל. וא״כ יש כאן ב׳ פנים הפן הא׳ דנילף ממי חטאת דסתימ׳ כל דהו מהני למי חטאת ולנט״י או דנדחוק לומר מ״ש ניקב מלמטה וסתמן בסמרטוט היינו שניקב כמוציא משקה או ככונס משק׳ ובייחדו לזיתים וכדומה ונאמר טומאה ומי חטאת אחד הוא עתוס׳ המצניע צ״ה ב׳ ד״ה טהור ולמטה על השוליים פסולים שאין מי חטאת נחי״ן על הכלי רק על הסמרטוט כפי׳ הר״מ בפירושו ובחיבורו עתוס׳ י״ט שם משא״כ מן הצד נחין שפיר על הכלי על שוליו ולא בטל מתורת כלי דייחדו לזיתים או כמ״מ וא״ש וז״ש הר״מ פי׳ אחר מר״ש ורע״ב והבן זה. ועמ״א אות ו׳ נראה חולק ואי״ה שם יבואר: