פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנג:יב

ובא עט״ז לי העני צריך התבוננות בדבריו. דע כי סעיף זה הוא לשון הר״מ פ׳ ח׳ ממתנות עניים הי״א והביא הכ״מ גמרא ב״ב גבו זוזי מתרמי פ״ש וביו״ד רצ״ב פי׳ הב״י דפ״ש להפלגת הענין ה״ה שאר מצות ולפ״ז קנו אבנים וקורות לא ימכרו אלא לפ״ש צ״ל דתלוי בבא ליד גבאי וה״פ גבו מעות ולא בא לגבאי מותר לשנותם לקלה וההיא דסעיף ה׳ מימרא דרבא במגילה כ״ז דאסור לשנות מגוף הממון בבא לגבאי ומ״מ דוחק אמאי אין מחלק בממון גופא כה״ג ומחלק בין קנו אבנים דמסתמא באו כבר ליד גבאי. והב״י כאן הוקשה לי איך אוסר הר״מ ז״ל בקנו אבנים כ״א לפ״ש והא במגילה מתיר למכור ביה״כ לקנות תיבה ושמא שמכרו דיעבד. הנה מה דבנו ביה״כ לא ימכרו אף לפ״ש אין קושיא דכתב יגבו לפדיונן מציבור הא אי אפשר אה״נ דמוכרין לפ״ש ועש״ך י״ד רנ״ב אות א׳ משא״כ בקנו אבנים דאין מוכרין לשום מצוה אפילו חמורה ואפילו תתבטל לגמרי קשה שפיר ותי׳ דסובר שמכרו דוקא דיעבד ומיהו מוכרין ס״ת ללמוד ולישא אשה כ״ש ביה״כ לכתחלה ואיך אמר קנו אבנים רק לפ״ש וצריך לדחוק דביה״כ חמור לענין זה מס״ת ואין מוכרין לכתחלה להר״מ אפי׳ ללמוד (דלא כרא״ש בסעיף ו׳) אמנם זאת קשה דהא מבואר בפי״א מה״ת הי״ז בני הכפר שרצו למכור ביה״כ לבנות אחרת או לקנות בדמיה תיבה הרי בהדיא דלכתחלה רשאין למכור ביה״כ לקדושה חמורה ואיך אוסר במ״א כ״א לפ״ש אפילו תתבטל המצוה לגמרי וצ״ע. והנה בב״י כתב שהרא״ש בס״ו חולק עם הר״מ ז״ל וכאן בש״ע הביא שתיהן ההיא דס״ו וסי״ג והם סתורים לדעתו ז״ל וצריך לומר דאסיפא סמיך כמו לפ״ש יגבו מציבור ואם א״א ודאי מוכרין ביה״כ ה״ה קנו אבנים הגבאי אין מוכרין למצוה חמורה אם אפשר להגבות מציבור ובס״ו מיירי דא״א:

והנה הט״ז ז״ל כתב דא״צ למ״ש הב״י בי״ד רנ״ב וגירסתו היתה דלמא מתרמי מצוה כו׳ והיינו דמיירי כאן אפילו למצות קלה מידי נדרו יוצאין דדעתם לשלם אח״כ כ״א דרך הלוואה וכמ״ש בס״ה אות ב׳ יע״ש ולשיטתי׳ והקשה מ״ש בקנו אבנים אין משנין כ״א לפ״ש ובס״ו ללמוד אפי׳ ביה״כ וה״ה דקשה בנו ביה״כ אפילו לפ״ש לא והתם אפי׳ ללמוד אלא די״ל ולומר יגבו פדיונן מציבור ואה״נ בח״א דמשנין משא״כ בקנו אבנים משמע אפי׳ תתבטל המצוה עתה קשה. ותירץ כאן דמיירי באין ביה״כ אחרת (ולשיטתיה בקנ״ב אות א׳ דגרס דוכתא וא״נ בי כנישתא י״ל דמ״ד פשיעותא לא ס״ל צלויי ושפיר אמר ועמ״ש בחידושינו מגילה ובס״ו ביש אחרת ולפ״ז הא דביה״כ לפ״ש נמי לא אפשר אפילו אין להם ממה לגבות דירתיה דאיניש לא מזדבני מ״מ אם אי אפשר מוכרין וכמשמעות הלשון יגבו הא לא״ה אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אבל הא ודאי כל שאין להם ביה״כ אחרת אין מוכרין ללמוד ולישא אשה ושני ס״ת דל״ש דירתיה דאיניש כמ״ש בי״ד רנ״ב אות ב׳ לשיטתיה וכ״ש לקדושה חמורה דאסור וחולק עם המ״א אות י״ז) וכ״כ הלח״מ פי״א מה״ת הי״ד החילוק של הט״ז דמיירי באין ביה״כ אחרת:

ובדברי קדשו של האדון הנ״ץ ז״ל לכאורה דבריו תמוהים והבנתי בדברי קדשו לדעתי הענייה כי סובר דודאי אם לפ״ש מוכרין ה״ה ללמוד תורה ולישא אשה שהם מצות גדולות ואה״נ דמוכרין ביה״כ לקנות תיבה נמי וכמ״ש בסעיף ז׳ ולכן יכולים למכרו והמעות בקדושתן אלמא לכתחלה נמי והיינו קדושה חמורה משא״\כ פ״ש אף דמצוה רבה היא מ״מ בדמיו אין מעלין קדושה חמורה ומש״ה לפ״ש רבותא וכ״ש תיבה ומטפחת להעלות קדושה חמורה ואין להאריך. והוי יודע דב״ב ג׳ ב׳ תוס׳ ד״ה אי הכי בנו נמי עד שיתפללו והיינו דלא ליסתור ישינה עד שיתפללו בחדשה דאז אסור למכור לפ״ש החדשה והא בס״ו מתיר למכור ביה״כ אפילו התפללו ללמוד ולישא כ״ש לפ״ש וי״ל ודאי כל שאפשר לגבות מציבור ידע דלא יעשו זה ומסיק בנו נמי לא יעשו דירתיה דאיניש אבל א״א ודאי מוכרין כאמור:

ולהמ״א יש בזה דרך אמרת כתבתי באות ט׳ ואי״ה באות ל׳ ול״א ול״ב ול״ג אבאר עוד בזה וכאן אין להאריך. י״ג אדר שני התק״מ פה ק״ק לבוב מח״ל ה׳ יזכינו להוציא לאור כל הש״ע א״ח עם פירושי ונזכה לראות בביאת משיחנו אמן: