פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קנב:א

שמא עט״ז הנה ב״ב ג׳ ב׳ ח״א פשיעותא וח״א צלויי וי״ל לכ״א חומרא למ״ד פשיעותא אע״ג דיש דוכתא לצלויי אסור ולהיפך לצלויי אע״ג דליכא למיחש לפשיעות׳ שהתחילו לבנות ביהכ״נ חדשה כבר דלא נותנים לפדיון שבוים עיין מ״א קנ״ג אות ל״ב הגי׳ בר״מ פ״ח מהלכות מתנות עניים הי״א אבל אם בנו יגמר״ו (לא וגמרו בוי״ו אלא ביו״ד כ״ה בב״י קנ״ג ועט״ז רנ״ב בי״ד אות ב׳ כתב מלשון הרמב״ם שמביא ב״י משמע דוקא גמרו כולו וא״י דמשמע יגמרו ביו״ד ובד״א הגירסא וגמרו בוי״ו) א״כ בהתחילו לבנות כבר דליכא פשיעותא וגם פדיון שבוים כה״ג אפ״ה אסור כל דליכא דוכתא לצלויי. ועם זה נכון מ״ש הג״א מגילה כ״ו ב׳ ליקח אבנים מישנה לבנות בחדש״ה אסור דליכא דוכתא לצלויי נאמר דסובר ג״כ הטעם פשיעותא אלא דכה״ג ליכא חשש דמה שבנה מקצת החדשה אין מוכרין לפדיון שבוים בנו יגמרו ואף אם נאמר מ״מ האבנים ולבנים ימכרו וישאר כך אפילו נאמר כן מ״מ כאן לוקחים מישנה אבנים כה״ג אין מוכרין לפדיון שבוים שהרי כבר התפללו בתוכה ימים רבים ודירתיה דאינש לא מזבין אף שסתרו עתה אפשר כה״ג איסורא איכא נמי וכדבעינן למימר לקמן אי״ה בקנ״ג סי״ג אי לאו טעמא דלית דוכתא לצלויי. וז״ש הר״ב בהג״ה ואסור ליקח אבנים מישנה והוסיף כדאמרן אבל המ״א אות ה׳ לא פירש כן ואי״ה שם יבואר. ומ״ש הט״ז גירסת הר״ן כו׳ ובתוספתא ב״ב ג׳ ב׳ בהג״ה בי קייטא יע״ש ומ״ש כן דעת הר״ב בקנ״ג הוא בסעיף ז׳ וכל זה לא מיירי אלא בשיש ביה״כ אחרת יע״ש וא״כ תקשה להב״י איך הבין בגמרא ביה״כ דכפרים מוכרים ואסור לסתור כ״ש למכור אבל המ״א שם אות י״ו תיקן זה כשאין להם רק אחת ובנאן מקודם אחרת אבל כשיש שתים אסור וכ״כ כאן אות א׳ ועמ״ש אי״ה בזה במ״א יע״ש: