פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קמז:ד

בתוך עט״ז הם דברי ריב״ש בתשובה הביאו הב״י דכשהוא גוללו מבחוץ י״מ חוץ לתיק שלא יקרע תוך התיק ומי שטועה סובר דיש לגלול בפנים שזהו כבוד לתורה ואין אלא טועה בזה:

כתב א״ר אות ב׳ מי שקנה מצות ומת שייך ליורשים יע״ש שהאריך ורשאי קונה המצות למכור ולהרויח ועמ״א ש״ו אות ט״ו ואי״ה שם יבואר. שם מעות מצות עיקרו לעניים לא לכלי הקודש והגבאים יכולים לשנותן אין אדם רשאי לשהות מעות מצות רק יתן לגבאים. מי שקנה מצות לשנה ובתוך השנה גירש המלך יהודים אם נשמע (בשעת קנין) עמ״א קנ״ד בסופו וא״ר כאן ושם יבואר אי״ה:

עי״ד סי׳ רפ״ב בט״ז ח׳ כסף זה לס״ת יכול למוכרה וה״ה בגד זה למפה דהזמנה לאו מלתא עא״ר אות ד׳ ואם תפר בגד מטפחות לס״ת עסי׳ מ״ב במ״א ה׳:

כתב הט״ז בי״ד ש״א אות י״א מפות ומטפחות (וכן הפרוסות על השולחן) אסור מכלאים אבל פרוכת ומה שמניחין בארון ואין יוצא עם הס״ת מותר של כלאים וכ״כ לבוש קנ״ד סט״ו ועא״ר קנ״ד ה״ב ואי״ה שם יבואר:

ולענין להשתמש בדברים של קודש עיין סימן קנ״ד ס״ח בהג״ה דלב ב״ד מתנה עליהם ומה״ט בגד ששטחו בארון הקודש כשנתקלקל התרתי לעשות מהם מפות להניח על השולחן לכבוד שבת בבית המדרש ואי״ה שם יבואר עוד:

בר״מ פ״ט מה׳ שא״ה כתבי קודש מטמאין ידים הלא בלא״ה סתם ידים שניים ש״מ לכאורה אף בנטל ידיו דלא כהר״ב בהג״ה ס״א וי״ל משום לא פלוג מטמאין בסמוך לנטילתן אף שאין שייך טעם דר׳ פרנך וכמו שמשמע מתוס׳ שבת י״ד ב׳ ד״ה כיון עמ״ש במ״א א׳ מזה: