פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קמד:ב

מסוף עט״ז רש״י מגילה כ״ד א׳ ד״ה מסוף למפרע ול״ד לתחלתו ממש אלא לצד תחלתו דלתחלתו ממש אפי׳ מתחלתו לסופו אסור דהוי כדי שיפסיק המתורגמן עפר״ח ותוס׳ פ׳ בא לו. ובכ״מ פי״ב מה״ת הי״ג דבנביא א׳ מדלגין אפי׳ למפרע רק ב׳ נביאים דמדלגין בתרי עשר אז אין מדלגין מנביא לנביא למפרע דאיכא נמי טירוף הדעת בכה״ג וכ׳ הפר״ח אפי׳ בענין א׳ מנביא לנביא למפרע אין מדלגין. והנה מנביא לנביא אין מדלגין דאיכא טירוף ביותר מדאי וכ״כ בתה״ד סימן ך׳ וקשה דא״כ בתרי עשר למה מדלגין ובלבוש הוסיף מנביא לנביא אין מדלגין דהוי בלבול דעת כיון שיש בזה שהייה ערובה נתן טעם ויש קצת שהייה ביותר אע״פ שלא יפסוק המתורגמן מ״מ ב׳ נביאים וקצת שהייה כו׳ משא״כ תרי עשר קצרים הם ולית שהייה כ״כ ובפר״ח דאין מדלגין מנביא לנביא ב׳ ענינים הא חד מדלגין. והנה לכה״ג בשם ר״מ מינץ ה״ת שאין קורין בשני חומשין פקודי ויקרא הביאו הפר״ח שם א״כ מה פריך דלמא מדלגין בנביא מנביא לנביא בחד מנינא ובתורה ב, חומשין לא בחד ענינא ש״מ לכאורה מנביא לנביא בחד ענינא לא וז״א דא״כ מאי איריא דילג אפילו בלא דיל״ג יע״ש ועוד דמסתמא אמר משמע אפילו בחד חומש. ומ״מ א״י הכרח לזה אם לא מסברא: