פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב יד:ה

מותר עט״ז האריך. והנה תחלה הקשה מ״ש בתרמ״ט סעיף ה׳ בהג״ה דביום א׳ אסור שהוא ד״ת ושמא לא ניחא ליה במתנה ע״מ להחזיר ומ״ש כאן דחשש תורה דשמא לא נתנה לו במתנה ע״מ להחזיר ואיך יטול טלית חבירו שלא מדעתו וילבשנו ותירץ כו׳ ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים בכאן דמה חשש איסור תורה יש בכאן שאלה עם ציצותיה ובהא דשאלה בלא ציצותיה פטורה אין להקשות הא ספק תורה הוא דלמא שאל נו מתנה מ״ע להחזיר ואיך הולך בלא ציצית וניחא לאיניש לקיומיה מצוה ז״א דבאין בו ציצית ל״ש ניחא כו׳ וגם מסתמא לא שאל למה שיטיל בו ציצית דניחא לאיניש לקיומיה מצוה בעצמו ולהטיל ציצית והנה בטלית מתנה ע״מ להחזיר והמקבל ניחא ליה בכך אם נפסק א׳ מציציותיה חייב להטיל בו ציצית דעתה שלו הוא ועובר על ע״מ דשוא״ח וצ״ע. אח״כ הקשה דמ״ש כאן דמברר וירכה החמירו בסי׳ ח׳ ס״ט בברכה לא מוקמינן אחזקה ונעשה מוקמינן אחזקה א״כ ביום ראשון אמאי א״.י בלולב ותירץ דביום א׳ מקפיד ביותר כי חסר וניקב כ״ש פוסלין בו ודומה לספרים ביותר משא״כ ביום שני אין מקפיד. אלא בשואל לו אמאי פסול ביום א׳ נימא דודאי מתנה ע״מ להחזיר השאילו. אבל המ״א בתרמ״ט אות ט׳ באמת כתב דאם שאל לו שידע שרוצה לברך ולצאת דשפיר דמי ושם מיירי בפירש דאין רוצה מתנה ע׳״מ להחזיר אז ביום א׳ א״י ובשאר הימים יוצא ובסוף העלה הט״ז דאין ליקח טלית חבירו ולברך עליה אם לא שפירש בהדיא מתנה ע״מ להחזיר אז מברך שפיר. ועא״ר אות ו׳ יע״ש: