פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קלה:ו

אבל עט״ז כפי דעתי ההדיוטית אדונינו ז״ל כיון כוונה מיוחדת כמו שאגיד. כי המעיין ברש״י גיטין נ״ט ב׳ ד״ה נתפרדה ב׳ פירושים ויש בכ״א ג׳ פירושים כפי פשטיות הלשון מורה דלשון ראשון חומרא לא יקרא לוי כלל אבג״ד כולי והטעם אע״ג בישראל יכול לעלות במקום כהן מ״מ לוי יש לו חשיבות ואם ירגילו כך יאמרו שחשיבות שלו שכהן הוא. הלשון הב׳ קולא שלימה דישראל קורא א׳ ולוי קורא שני וההיא דכתובות מיירי בשוי״ן (עתוס׳ ד״ה נתפרדה) וזה דעת הרא״ש כפי מה שהבין הב״ח ז״ל ומ״ש שלא יקרא לוי במקומו עשה כלומר במקומו של כהן כו׳ ומ״ש הרא״ש ראיה מריב״ל לומר בשוין דוקא לוי ראשון דלא מוכח כן מכתובות אבל הט״ז ז״ל לדוחק חשב הכלומר שעשה הב״ח ז״ל ופירש במקומו כפשטיה במקום שני וב׳ חומרות. לשון א׳ כל״ל לא יקרא לוי אבג״ד ולשון שני לא יקרא במקומו שני אבל ראשון איזה שירצה או ישראל ולא יקרא לוי אחריו או יקרא לוי ראשון ומההיא דכתובות אין ראיה כלל רק מריב״ל. (ומ״ש הרא״ש בשוין קשה קצת דלפני כהן ל״ד שוק אין מקומו פה) ולפ״ז ללשון ב׳ במקומו לא הא ג״ד קורא. השלישי לשון א׳ אין קורא כלל בג״ד וגם נכלל אפילו ישראל גדול הא ראשון קורא לוי ולשון ב׳ קורא לוי שני בישראל גדול וכתובות בשוין וזה כפי מצא כתוב שהביא הב״י (וכ״ה דעת מ״א אות יו״ד) והט״ז הונח לו ברא״ש כפי׳ ב׳ החומרות בלשון א׳ וב׳ ע״כ הקשה ג׳ קושיות א׳ הול״ל להר״ב וי״א כי נמשך אחר סברת הרא״ש וטור ב׳ ללשון ב׳ ג״ד רשאי כדדייק מלת במקומו ג׳ היה להטיל תנאי בשוין הלוי קודם בדוקא לרא״ש כו׳. ע״כ תי׳ דהר״ב פסק כל״ק לחומרא דג״ד לא יקרא גם אם ישראל גדול אין עולה הלוי דיאמרו כהן הוא הלוי אבל כששוין אז סמך להקל כלשון שני דלוי קורא ראשון בדוקא ומלת יכול היינו שיצויר לפעמים כה״ג דאז הלוי קודם אבל כשישראל גדול אין הלוי קורא ראשון גם ג״ד לא דלא כרא״ש ומש״ה לא כ׳ וי״א אבל המ״א דעתו כמ״כ וכדבעינן למימר שם אי״ה וכאן אין להאריך: