פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קכח:לא

דוקא עט״ז בא״ר אות סמ״ך האריך לתמוה דאדרבה הקושיא יותר חזקה דאמאי כתב הטור דיג״ש וב״ש אסור לבדו עתה הוי אקראי גם מ״ש עם כהנים אחרי״ם זה אינו דבקביעות נמי שרי עם אחרים יע״ש ולי העני דברי אדונינו ברורים בטעמן דהתוס׳ הקשו במגילה פעם משמע קטן שלא הביא ב״ש אין נ״כ הא הביא ב״ש נ״כ ופעם אמר דמשידע לישא כפיו נ״כ אפי׳ קטן שלא הביא ב״ש ופעם אמר דוקא נתמלא זקנו הא ב״ש אין נ״כ ובהכרח שיש שלשה חילוקים קטן ממש לבדו אין נושא אפילו באקראי הא ב״ש נ״כ לבדו באקראי ועם כהנים אחרים קטן ממש שרי וכ״ש ב״ש (ואפשר אפילו בקביעות עם אחרים ואין מוכרח) ובקביעות לבדו בעינן נתמלא זקנו והנה יש לומר תי׳ אחר והוא דלבדו אפילו באקראי אין נ״כ עד נתמלא זקנו שאין כבוד הציבור בכך וההוא דקטן ממש אין נ״כ הא ב״ש נ״כ עם אחרים בקביעות ומש״ה קטן ממש לא שרי רק באקראי עם אחרים להתלמד ולחנך הא לא בקביעות בכל יום וההיא דקטן נ״כ עם אחרים באקראי ונתמלא זקנו דנ״כ הא ב״ש לא אפילו באקראי לבדו מיירי וא״כ מתורץ הנך ג׳ מקומות ודברי הטור על מקומם יבואו בשלום דמש״ה כתב דקטן ממש וגם ב״ש לבדו כלל לא אפי׳ באקראי הא עם אחרים שניהם מותרים באקראי ובקביעות קטן ממש אסור אפי׳ עם כהנים אחרים והאידנא ליכא קביעות ומש״ה השוה אותם הטור דגם קטן שרי כה״ג עם אחרים ועמ״ש אי״ה במ״א מח״ט בזה: