פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קכב

אבל עט״ז מיתורא דלישנא דהיל״ל אבל לאחר יהיו לרצון אם יכול לקצר מקצר ואם לאו מפסיק כמו כק״ש באמצע ש״מ דהפרש יש באין רגיל לומר תחנונים רשות להפסיק אפילו לשאר אמנים וכרגיל עשאום קבע ופוסק באמצע ברכות ק״ש כבסי׳ ס״ו ס״ג ותחנונים של אחר התפלה כמו באמצע ברכות ק״ש יאמר של הקדוש וש״ת מפסיק ולשאר אמנים לא והמעיין בב״י הביא ב׳ תשובות הרשב״א נתכוין למ״ש הט״ז שיש חילוק בין רגיל או לאו:

אבל במקום עט״ז בב״י סיים ונראה שאפילו יאמר יהיו לרצון אחר התחנונים ש״ד כמו בברכות עצמן מעין הברכה בסוף אומר והנה בש״ע חזר בו ופסק כתשובת הרשב״א ולא זכיתי להבין זה דסוף כל ברכה היינו קודם בא״י אבל לאחר בא״י יראה דאסור וא״כ אם יהיו לרצון מכלל הסיום הוא אסור ועיין לבוש קי״ד משיב הרוח הוי כסיום ברכה אריכתא ולפ״ז י״ל עלינו לאחר סיום ש״ת אם נאמר דסוף כל ברכה אפילו לאחר סיום הברכה וצדק הב״ח ז״ל בקי״ט עט״ז אות ד׳ וכ״ז אינו שוה לי. והט״ז הקשה דבקביעות אסור להוסיף ומלבד זה קשה דבעינן מעי״ן כל ברכה דוקא ותחנונים אינם שייכים לשים שלום וצ״ע: