פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קיח:ב

מיהו עט״ז הנה נתן ג׳ הבדלים א׳ כהר״ר מנוח אוהב ברואיו או מעין זה אוהב מי שמעורר שיעשה בו משפט. ב׳ בכל השנה צדקה עיקר. הג׳ המלך המשפט הוא עצמו המשפט. והנה אם אמר בר״ה ויו״כ מלך אוהב משפט והשמיט צדקה לטעם ב׳ יצא ולב׳ טעמים לא יצא בו ואם אמר מלך המשפט בלא ה״א משמע בב״י תקפ״ב בשם א״ח בשם הראב״ד דחוזר והיינו טעמא כי בר״ה ראוי לומר המלך המשפט בשני ההין אע״פ שלא שייך ב׳ ההי״ן ידיעת כמבואר (עיין בצהר התיבה ובשאר ספרי דקדוק) כאן מרמזין המלך הידוע אדון כל הוא המשפט בעצמו (בדפוס ברלין א״ב נדפס המלך המשפט וט״ס וכפי הנראה) ובחידושינו ברכות י״ב ב׳ כתבנו על פירש״י המלך המשפט כמו מלך המשפט כמו נושאי הארון הברית כו׳ ולא פי׳ כן על המלך הקדוש אלא דל״ת דהפרש בין מלך אוהב כו׳ ובין המלך המשפט הוא בעצמו המשפט וא״כ מלך המשפט לא יצא לז״א דאין כן ויש שאר הפרש כו׳ שוב ראיתי בפר״ח תקפ״ב כתב בפשיטות מלך המשפט יצא ועא״ר שם ה׳:

הא דמסיימין האל הקדוש ובר״ה המלך הקדוש פירש״י ז״ל המלך מראה מלכותו לשפוט העולם ובא״ר תקפ״ב א׳ אל חסד ור״ה דין. ופרישה הקשה מ״ש ברכה זו דהאל הקדוש אומרים המלך כו׳ והנה י״ל כשהקב״ה עושה דין מתקדש שמו א״ש. והוא ז״ל תי׳ דבחתימת שאר ברכו׳ נזכר הפעולה חונן הדעת ניכר ונזכר שהוא אדון כל משא״כ האל הקדוש מתואר הוא עצמו יתברך לבד לכן אומרי׳ המלך יע״ש ועמ״ש אי״ה במ״א עוד מדינים אלו: