פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קי:ב

אם עט״ז כלל דבריו דודאי ב׳ ברייתות ע״כ הך די״א כר״ג דסובר אפי׳ בדחק אין מתפלל הביננו ואידך הביננו ג״כ כר״ג רק בשכרן הקילו משום פסידא דבע״ה דאי ר״י כל אדם אפילו בלא דחק נמי אבל להלכה בכ״ט א׳ קיי״ל דחק כל אדם הביננו א״כ ודאי פועלים בסעודתן נמי דחק יחשב (וכ״ש הוא) ורשאין להתפלל הביננו ואמאי כתב הר״מ ז״ל דוקא בשכרן שזה לר״ג וז״ש הטור ואפשר שחושב הר״מ פועלים דוקא בשכרן כשעת הדחק הא בסעודתן לא וזה קשה. ומיהו ב׳ ברייתות ע״כ כר״ג כו׳ דהך הכרעה הוא בתלמודא לאמוראים. מיהו מ״ש הט״ז דרי״ף ורא״ש לא הביאו חילוק זה רק לענין בהמ״ז ולא להביננו קשה דרי״ף י״ל כן אבל הרא״ש העתיק ומתפללין י״ח ואיך יצויר זה. ועפר״ח ואין להאריך. וצ״ע בר״מ פ״ב מה״ת ה״ב פוסק כר״ע אם כן לוקי ברייתות הכין: