פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב יא:ה

אבל אם עט״ז דברי קדשו יש בהם מקושי ההבנה ואבאר כפי חילי בעזה״י: בב״י בשם נ״י משמע יאוש עם שינוי מעש״ה מצמר חוטין וא״כ מאי איריא מצמר חוטין אפי׳ מחוטין ועשאן שזורין דתרווייהו חוזר לברייתם (ולדידן שזורין מעכב) אלא ודאי דיאוש עם שינוי מעשה גמור נמי לא קנה בגזילה כל שלא נשתנה שם הגזילה שהרי הר״ב אומר כן בח״מ סי׳ ש״ס סעיף ט׳ ועיין סמ״ע אות י״ד בקורות גדולות ועשאן קטנות ובסה״ו שם וכאן הטעם משום שינוי השם צמר וחוטין ויאוש עם שינוי השם גרוע קנה כמבואר בח״מ שס״א ס״א וב׳. ודוקא צמר אבל חוטין ושזרן ליכא שינוי השם דמעיקרא חוטין ועתה חוטין ויאוש עם שינוי מעשה (אף שאין חוזר) כל שלא נשתנה הגזילה אין קונה כמ״ש הר״ב בש״ס סעיף ו׳: ועל מרן הב״י הקשה על ב׳ תירוצים על תי׳ א׳ דמשגרת לשון הר״מ ז״ל דגזל צמר ועשאן מטוה שכ״כ אין עושין מצמר קוצים כו׳ (ושע״כ הביא הב״י הר״מ ז״ל) ולפי דברי הב״י למה נקיט צמר לפני יאוש דפשיטא הוא קצת אף בלא קרא ולו נמי דבעינן קרא אמאי לא השמיענו עיקר הדין ורבותא טפי בגזל חוטין לאחר יאוש דפסולים דלא שמעינן לה מצמר בלא יאוש (עא״ר ט׳ וחמד משה חרה אפו בו בט״ז ולמ״ש א״ש הכל ויבואר לקמן עוד אי״ה) ודאי קרא צריך בלא״ה לחוטין אלא כמ״ש. ותי׳ הב׳ הקשה חדא דיאוש עם שינוי גרוע קונה במבואר בח״מ שס״א ס״ב וכן תמה בדרישה ויותר הקשה דליבנו מסתמא מיירי וא״כ הוה שינוי שאין חוזר לברייתו ואף דקי״ל בי״ד של״ג בראשית הגז ליבנו ולא צבעו חייב ולא קנה כרבנן דר״ש בריש הגוזל בלא יאוש משא״כ עם יאוש ושינוי השם עם ליבון ודאי קנה דתו אין חוזר לברייתו וכ״ש דשינוי גרוע עם יאוש נמי קנה. והעלה הטעם משום מה״ב ואף דבתרמ״ט מבואר כל שלא סייע במצוה ליכא מה״ב י״ל חדא כמ״ש א״ר דטוייה לשמה הוי מה״ב ועוד דאימת קנה בטוייה וקודם טוייה לאו דידיה תו לא היה טויי״ה לשמן מקרי דלאו דידיה ולאו ברשותיה ולפ״ז נהפוך הוא לכאורה בגזל חוטין ושזרן עם יאוש קנה וליכא מה״ב אם נאמר דשזרן שלא לשמן לא פסול דיעבד (עמ״א ג׳ אלא דא״כ הוי יאוש לחוד בלי שינוי השם דמעיקרא חוטין והשתא חוטין ושינוי מעשה כל שלא נשתנה שם גזילה כמו קורות גדולות וקטנות בח״מ סימן ש״ס ס״ו לא קנה זהו שרצינו לבאר):