פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קז:א

אם עט״ז האריך ולכאורה ה״פ שלש שיטות יש א׳ ר״י בעל התוס׳ ורי״ף ורבינו האי וכולהו ס״ל דרבי יוחנן וב׳ מימרות דרב יהודה א״ש הלכתא נינהו (ברכות כ״א א׳) ור״י בעל תוס׳ סובר נדבה בלא חידוש אסור בודאי התפלל ובחידוש חובה נמי שרי ומש״ה ספק התפלל צריך להתפלל בחובה וזה חידושו. והשתא מימרא דרבי יוחנן הלואי כו׳ צריך תיקון כרא״ש בתשובה ומימרא דר״י א״ש נזכר פוסק א״צ לדחוק דהיה סבור שלא התפלל ונזכר שהתפלל אלא היה בספק והתחיל אדעתא דחובה ונזכר פוסק והיינו שא״י לחדש דבר דאל״ה יסיים כך ע״י חידוש. ולרי״ף הוא בנדבה בודאי נמי שרי בלא חידוש וזהו מימרא דר׳ יוחנן (וא״צ תיקון כרא״ש בתשובה) וע״י חידוש חובה נמי שרי וז״ש מצא ציבור מתפללין דציבור נמי כה״ג שרי אלא רבותא דאפ״ה מיחשב הוא עם הציבור ואסור בנדבה כ״א בחידוש ומותר אפי׳ חובה. ורבינו האי פירש מימרא דרבי יוחנן ג״כ בודאי התפלל ע״י חידוש הא נדבה בלא חידוש אסור וגם ע״י חידוש חובה אסור. ומ״ש הט״ז דלשון ר״י א״ש אם יכול לחדש שתהא תפלתו תחנונים מסייע ליה בגמרא ליתא אלא גי׳ הרי״ף הוא (עמ״א אות ד׳ ומש״ש שם) וא״כ לרי״ף יקשה זה. והיה ראוי להאריך ולא היה הזמן מספיק עמדי בזה וטעם פלוגתת הפוסקים אי נדבה שרי או לאו מ״ד דשרי דבתר קרבן אזיל ועולה בא נדבה ומ״ד דאסור דבתר תמידין אזיל ואין תמיד נדבה וממילא ע״י חידוש דשרי אף בחובה לר״י בעל התוס׳. אבל לרבינו האי נדבה אסור וע״י חידוש שרי דיהא ניכר בתפלתו שיהא נדבה אבל חובה ע״י חידוש נמי אסור. ולא מצאתיו מבואר לרבינו האי שיאמר דבחובה אסור ע״י חידוש: