פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב קא

כדי עיין ט״ז להטור פירש ע׳ד בירושלמי כמו כדי דילפין שאם עושה שילמדו אחרים ממנו רשאי להגביה קולו ואמנם להגביה יותר מדאי אסור וע״כ החזנים שמגביהין קולם ביותר (בחזרת התפלה כדי לענות איש״ר ואמן עבירה חמורה היא ב״ח יע״ש ומ״ש הט״ז דאל״כ הוי גנאי לר״י ובטור מוכח כך שכתב יע״ש. ועיין עוד פרישה ז״ל כד הוי צליל דעתיה מתפלל בביה״כ וכד לא הוי צליל דעתיה מתפלל בביתי׳ ומ״מ האידנא אין לנו להורות היתר זה להתפלל ביחיד ולעורר הכוונה שילמדו ממנו אחרים ועסי׳ צ׳ סי״ח אם לא גדול הדור ומפורסם שכל מעשיו לשם שמים. ועמ״ש באות ג׳:

אפילו עט״ז כ״ה בב״י בשם המרדכי ועמ״ש בק׳ אות א׳ יע״ש:

ומ״מ עט״ז ולכאורה דלא כב״ח הביאותיו אות א׳ אבל הפר״ח העתיקו להב״ח ז״ל ועא״ר דהעונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך ולכן מגביה הש״ץ קולו:

אלא בלה״ק עט״ז לדיעה זו כל לשונות חוץ לה״ק אין מלאכי השרת נזקקים וציבור א״צ מליץ והקב״ה בעצמו מקבל תפלתם ויודע מחשבות שבלב וי״א תפלת הציבור אפילו שלא בזמן שהציבור מתפללין רק תפלת יחיד לצורכו צריך מליץ שנא׳ אם יש עליו מלאך מליץ וע׳ סימן צ׳ ס״ט. וז״ש תהלים ק״א פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם אפי׳ ליחיד פונה הקב״ה בעצמו לא ע״י מליץ כשהיא תפלת הציבור משום דלא בזה את תפלתם:

חוץ עט״ז ועפר״ח הביא הא דריש אלו נאמרין גבריאל הוי משמע שכולן אין מכירין לשון ארמי רק גבריאל ואין מוכרח יע״ש. ולפי י״א שני י״ל דאין לחלק בין יחיד לציבור וארמי אף בציבור אסור וז״א דתפלה נאמרות בכל לשון משמע אף ארמי ודאי דצריך לחלק בין יחיד לציבור אלא ביחיד גופא ארמי דוקא הא שאר לשונות שרי ומש״ה מתפללין הנשים בשאר לשונות. וא״ש דאומרים יקום פורקן ובריך שמיה בציבור וכדומה ועא״ר: