פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם צט:ג

כדין עמ״א בב״י תי׳ מזוגא דרבנן לבני ר״ג ג׳ תירוצים עט״ז אות א׳ והשמיטם פה ואפי׳ התחילו באיסור נמי חשיב אונס והתי׳ כד״מ דבני ר״ג לא היו שכורים כלל אפי׳ שתוים לא היו כמבואר בד״מ (בב״י משמע דלמ״ד ק״ש שוה לתפלה בשיכור לא בשתוי אבל הר״מ תי׳ דבני ר״ג שתוים נמי לא הוי ומש״ה כתב כאן שוה ממש ק״ש לתפלה בשתוי ג״כ ומנ״ץ לא משמע כן עא״ר קפ״ה אות ד׳ יע״ש) אבל הלבוש כאן כתב התחיל באיסור הוי מזיד וכ״ד הט״ז ברל״ה אות ד׳ יע״ש. ומיהו וראי בסמוך למנחה ויעבור הזמן ודאי אם ישתכר ודאי אף להמ״א הוי מזיד ועפר״ח. והנה בק״ש למ״ד שתוי מותר הוי מזיד ואין תשלומין (עסי׳ נ״ח ס״ז) ותפלה ודאי אף שתוי חשיב שוגג דמה הוי למעבד ואף למ״ש הר״ב בס״ג יש נ״מ ואי״ה באות ו׳ יבואר: ושיכור שהגיע לשכרותו של לוט כשוטה יחשב לגמרי עפר״ח כאן ומ״א קכ״ח אות נ״ה ובהמ״ז ושאר ברכות דשיכור מברך בשיכורו של לוט לא וחוזר ומברך ופשיטא שאין מוציא אחרים י״ח. ועסי׳ פ״ט אות ט״ו במ״א אם צריך להפסיק: