פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם צ:ל

צריך עמ״א דווקא כשיכול לבוא שם בעוד יום הנה בפירוש בש״ע שבא לעיר ורוצה ללון בעיר יום גדול אם יש עוד עיר לפניו שיש בה עשרה צריך לילך עד לשם ויתפלל מנחה והיינו שיכול לבוא שם בעוד השמש על הארץ יכנס בכי טוב (עיין ריש פסחים) דאל״ה אף שיכול להתפלל מנחה עד סוף שקיעה כמבואר בל״ג וכן ערבית לדידן דקבעו חובה אבל שחרית אם הולך ביום בדרך א״צ להמתין שיגיע לעיר ויתפלל שם קודם ד״ש דאפשר לא הטריחו אותו להמתין ולעכב איחור דרכו ומיהו בצ״ד ס״ט משמע ודאי דימתין עד שיגיע לעיר אם אין השעה עובדת ואי״ה שם יבואר. ויראה אם יש עשרה מתפללין מנחה לאחר ו׳ ומחצה אע״פ שלכתחלה אין רשאי (עסי׳ רל״ג) יתפלל עמהם וק״ו הוא מתפלת ערבית סי׳ רל״ה ס״א יע״ש. ועיין לבוש כאן הפירוש. ועסי׳ נ״ב ס״ד לענין מום ואי״ה שם יבואר וצדדין כלאחריו דמי א״ר י״ט ופשוט הוא ע׳ ר״פ תזרח השמש תשת כו׳ ויהי לילה:

ומ״ש מעשה דרבנן ע׳ רא״ש ברכות מ״ז ב׳ ובתוס׳ שם מאכל בי״ט שני תי׳ הרא״ש במ״ק דעשה דרבים דוקא שמזכה רבים והנה סובר הרא״ש ז״ל דעשה דרבנן ד״ת הוי מלא תסור וע״פ התורה אשר יורוך ועשה דרבים דחי לעשה זו דבשניהם שוים מאי אולמיה האי מעשה (ובספר ג״ו כתבנו שי״ל קום ועשה דוחה שוא״ת) ובעידנא דמיעקר א״צ בעשה כמ״ש התוס׳ פסחים נ״ט א׳ ומיהו בתרפ״ז ס״ב בהג״ה דאין שום מצוה ד״ת נדחית מפני מגילה אע״ג דמזכה רבים למ״ד בזמנה בעשרה או מוציא אותם ור״ן שם לשיטתיה כאן וע׳ ר״מ פ״ט מהלכות עבדים ה״ו אין הכרע מדבריו (ומ״ש דאם שחרר משוחרר לכאורה מוכח דאי עביד מהני ע׳ ריש תמורה אפי׳ בעשה ועח״מ בסמ״ע ר״ח ואין דומה לשם) וי״ד רס״ז סע״ט הביא הב״י מצוה דרבים וכ״מ בר״מ שם דכיוצא בזה הוא דרבים ואי לר״ן אפי׳ מצוה דיחיד דלאו מטעם דחייה הוא והלבוש בי״ד רס״ז סע״ט פירש הטעם כיון יע״ש וא״כ לדינא קיי״ל אין שום מצוה ד״ת נדחית מפני דרבנן אפי׳ דרבים: