פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם צ:כה

בשבת עמ״א ברכות וי״ו ב׳ היוצא מביה״כ אל יפסיע פסיעה גסה. אבל ליעול מצוה למרהט (באר הגולה ב״ג ט״ס וצ״ל ה״ו) הנה פסיעה גסה יותר מאמה ש״א ס״א נוטל א׳ מת״ק כו׳ ולדבר מצוה נמי היכא דשכיח היזקא כו׳ אלא מצוה לרוץ י״א גסה אא״כ דרכו וטבעו לפסוע גסה וא״א לעמוד על עצמו אז בשבת ואנוס עצמו ולביה״כ רשאי ולצאת מביה״כ אפי׳ לרוץ אסור ואל יפסע מי שדרכו וטבעו בכך יאנוס עצמו ובחידושי כתבנו מזה במהרש״א בע״י משמע דמצוה לפסוע גסה וצ״ע: