פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם צ:א

ואפי׳ עמ״א כפי דעתי ההדיוטית האדון ז״ל כיון בזה כוונה מיוחדת כמו שאגיד. כי הנה בטעם מטה כסא פחות מג״ט ג׳ טעמים א׳ חציצה בפרישה (עט״ז א׳ ב׳ דכלי לא בטיל הוי גבהות פחות מג״ט או ביעתותא והנה חציצה ליתא להמחבר בצ״ח אלא ביעתותא וא״כ זקן חולה דשרי במטה וכסא (דלהשמיע י״ל דקאי אמקום גבוה לחוד) משום טירחא התירו. והנה בס״ג באילן לרש״י ברכות ט״ז א׳ זית אין פחד ושאר אילן ביעתותא יורדין אפי׳ אומנין אע״ג שיש ביטול מלאכה ה״ה זקן וחולה אין מתירין ביעתותא משום טורח אבל המחבר ירושלמי (עב״י) דגם בזית ביעתותא רק שיש טורח גדול הקילו משום ביטול מלאכה ה״ה הקילו מפני טורח הזקן וחולה. ומיהו גבהות לא התירו מפני הטורח כמ״ש הב״ח אלא דבחולה וזקן הוי מטתו וכסא בעליה וליכא גבהות ומוכרח הוא דתוספתא דמתיר זקן וחולה סתמא אפי׳ דגביה ג׳ דוודאי יש גבהות וז״ש המ״א משום ביעתותא אמאי זקן וחולה התירו הא משום גבהות שפיר התירו דל״ש גבהות בזקן וחולה דהוי כעלה לעליה וכמו אומנין באילן דלית גבהות ולזה הראה נמ״י לס״ג ומ״ש בשם הב״ח דמתיר כסא באין גבוה ג׳ אף לבריא ולא להשמיע דליכא ביעתותא בפחות מג״ט וע׳ פרישה הא בגבוה הרבה ויש ביעתותא לזקן וחולה יראה דשרי להב״ח ולהשמיע היכא דיש ביעתותא אפשר דאסור אם לא בגוונא דליכא ביעתותא והבן זה: