פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם ט:ד

ממינו עמ״א הנה באות א׳ טרפן שייך ביטול משא״כ בגד שתי וצמר ועירובו צמר גפן וכדומה כיון דאין בגד בשתי לחוד או ערב לחוד למ״ד שאר מינין מדרבנן בגד זה דרבנן והיינו להמחבר ולהר״ב כל המינין מ״ה וא״כ ברחנ״ט שלנו ששתיו ששתן ועירובו צמר גפן או להיפוך תליא בזה ועי״ד סי׳ רצ״ז ס״א בהג״ה פירכוט אסור לעשות ציצית דהוי כלאים (מה שאנו קורין ברחנ״ט ואנו חותכין כנפיים ועושין מעור וכדומה עמ״א אות ח׳) ושם יש טעמים הרבה י״א כי חוטי חשיבי ולא בטילי עיין באר הגולה וב״ח שם ובש״ך שם דל״ש ביטול בכל מיני היתר ואיסור מחזקן וזה בחוט שנאבד אבל בשתיו פשתן ועירובו צמר הא קי״ל דבר הניכר ל״ש ביה ביטול ומ״ש בשם מהר״מ מרוטנבורג שטלית כזה אין תקנה י״ל הפעם דלמ״ד שאר מינין חייבין מ״ה בציצית היכי נעביד צמר דלמא בשאר מינין צ״ו יחדיו דוקא פוטרין לא צמר לחוד וכלאים ליכא בזמן הזה (עיין הגהות מיימוני פרק ג׳ מציצית אות ו׳ הביאותיו בט״ז מזה) ליעביד של פשתן אין עושין ציצית פשתן ואפי׳ בעירובו משי מה חזית דבתר עירובו אזלינן הא יש בו נמי צמר וכדומה לכן אין לטלית כזה תקנה וכן בפשתן וצמר גפן וכדומה ומ״ש ומ״מ לדעת המקילין בטלית משי יטיל בטלית משי ציצית צמר ולא חיישינן לסברת מהר״מ דצ״ו יחדיו דוקא. ומ״מ קשה טוב יותר ציצית משי ויוצא ממ״נ אי מ״ה או מדרבנן וזה טעות דקאי אדלעיל בשתיו צמר ועירובו משי למאן דלא חייש למהר״מ יקח צמר לא משי דהא אית ביה צמר ג״כ. ועא״ר ג׳. גם שם הביא פי׳ סמ״ק ע״פ תשובת מהר״ם מרוטנבורג סימן תמ״ד יפה יעוין שם עט״ז ד׳:

ובחידושינו שבת כ״ז כתבנו דאם לקח טלית צמר שאין בו שיעור חיוב (סי׳ ט״ז) ותפר בחוט משי וכדומה פטור מ״ה להמחבר ס״א אע״ג דל״ש שתי בלי עירוב אין בגד כמ״ש א״ד שם מ״א דבר הניכר ל״ש ביטול ברוב אבל אם יש בו כשיעור בצמר חייב מ״ה ואם יש בה שיעור חיובא מ״ה ורוב הטלית ממשי לכאורה אף להמחבר חיובא מ״ה דדבר הניכר ל״ש ביטול ברוב אבל ראיתי במ״א סי׳ י׳ אות ח׳ דלא משמע כן ובתר עיקר הבגד אזלינן ועט״ז שם אות ח׳ ואי״ה יבואר עוד שם וכאן אין להאריך: