פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם ט:א

צמר עמ״א הוסיף אילים דלאו דוקא רחלים הנקיבות אף הזכרים הנקראים אילים כמתרגם וישלח רחלים מאתים ודכרין עשרים ובירושלמי מייתי מקרא מלכים ב׳ ג׳ ד׳ ומישע מלך מואב השיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר (בב״י ט״ס צמר אילים) דצמר מיותר ללמדך שאין סתם צמר כ״א אילים וה״ה רחלים דמין א׳ הוא. (ואנב במ״נ שורש איל שם חיה לזכר ונקיבה א״י דאיל חרוקה הי׳ או אלף צרויה שם זכר מכבשים ולנקיבה רחל ואם שבא המין נזכר בפסוק עיין חולין ראשית הגז ותי״ט פסחים פ״ק במשנה אין חוששין ושם איל חיה הי׳ קמוצה תמיד ולנקיבה בה״א אילה כו׳) ומ״ש צמר שטרפן עם שאר מינין בטל ברוב ול״ד לבגד שתי ופשתן כו׳ באות ד׳ דהתם שתי בלא ערב או להיפוך אינו בגד יע״ש. והביא פ״ט דכלאים מ״א וכ״ה בי״ד רצ״ט ס״א יע״ש. והנה יבש ביבש באינו מינו היכא דל״ש שאם יבשלם יתן טעם אף מדרבנן בטל הוא עי״ד ק״ט ט״ז וש״ך ב׳ ט׳. ונוראות נפלאתי על אדונינו התי״ט בפ״ט דכלאים מ״א כתב יבש ביבש במינו בתר שמא אע״פ שיש שם לווי יע״ש ורוצה לומר צמר רחילים וצמר גמלים צמר מיקרי גמלים בלווי ופשתן וקנבוס פשתן מיקרי קנבוס בלווי (עי״ד רצ״ח ורצ״ט ב״י וב״ח)משמע תרי מיני דב״ש בשמן אין בטל והא ל״ש טעם זה שאם יבשלם ומיהו בפריי כתבתי בק״ט שי״א מ״ה מין באינו מינו לא בטל כי אחרי רבים דוקא במינו יע״ש א״ש ואדונינו המ״א אין אומר כן אפילו צמר בשאר מינים ויש מחלוקת בזה כאמור:

ומ״ש רחל בת עז צמרה פסול לציצית רמב״ם (פ״ב מציצית ה״א) וא״כ אין פוטר אלא במינו ב״י חלקן לשנים כי מר״מ י״ל דמטר מיקרי אלא שהתורה מיעטתה לציצית כמ״ש בבכורות י״ז א׳ ל״ו גדילים תעשה מה פשתן שלא נשתנה וא״כ י״ל רחל בת עז צמר מיקרי לענין בגד ממנה שחייב מן התורה בציצית וצמר ממנה לציצית אפילו מינה אין פוטר לזה הביא ב״י, ובב״י ובכ״מ הוסיף וכן בכלאים אין לוקין א״כ לא חשיב צמר כלל ואין פוטר בציצית אלא במינו דוקא ותראה נוראות מ״ש הב״י כלאים בכאן כי בפרק עשירי מכלאים נתקשה שם רחל בת עז רק מראי׳ עין וכ״ח בי״ד רצ״ח ס״ב אמאי לא איסור תורה אלמא דמ״ה לא מיקרי כלל צמר סתם כה״ג שנשתנה קצת דלא תימא בלבישה כתיב צ״ו מה פשתן שלא נשתנה למעט מלקות הא איסורא איכא מלא יעלה בגד שעטנז נימא סתם בגדים צמר רחל בת עז נמי צמר מיקרי אלא דבה׳ ט״צ פי״ג ה״א פסק הר״מ ג״כ דאין מטמא בננעים רחל בת עז וא״כ בנין אב דרבי ישמעאל כו׳ ומש׳ה אין שם צמר סתם עליו ובגד ממנה מדרבנן להמחבר ופוטר ציצית ממינה. ומיהו שאר בגדים משי וכדומה נמי אין פוטר רחל בת עז אף להמחבר דשאר מינין מדרבנן רבנן החמירו ואמרו צ״ו פוטר שלא במינן הא צמר רחל בת עז אין פוטר במשי וכ״ש להרב בהג״ה דכל בגדים מ״ה. והמ״א השמיט קצת מלות כי אין צורך לגוף הדין אבל מלת דוקא היה לו להעתיקו וכדכתיבנא: והוי יודע הא דרחל בת עז ל״ד ה״ה אביה תיש ואמה רחל אע״ג דודאי חוששין לזרע האם וגם אפילו נימא דאין חוששין לזרע אב וכולה רחל אימעיט מקרא מה פשתן שלא נשתנה ולפ״ז צמר מרחל בת עז וצמר מרחל בת רחל ואביה תיש הוה ספק שמא זה כולו רחל וצמר לווי מיקרי כמו צמר גמלים עכ״פ וזה כולו עז ונוצה מיקרי ואין פוטר זא״ז ולהמחבר י״ל ספק דרבנן לקולא דאף להר״מ י״ל תרווייהו צמר לווי מיקרי והוה מינם וצ״ע: